אני מפחד להגיד לו "כן": למה התחייבות מרגישה כמו אובדן החופש?

הפחד מהתחייבות בזוגיות גאה נובע לרוב מ"מובחנות נמוכה", מצב בו האדם חושש כי כניסה לקשר עמוק תוביל למחיקת זהותו האינדיבידואלית. במקום לבנות "ביחד" בריא, גברים גאים רבים בוחרים ב"התנתקות" או בשמירה על מרחק רגשי כהגנה. הפתרון אינו הימנעות מקשר, אלא בניית מובחנות: היכולת להיות בתוך "אנחנו" מבלי לאבד את ה"אני".

הקדמה: המלכודת שבין הלב לבין החופש

זה קורה בדיוק כשזה מתחיל להיות "זה". הכל נראה מושלם: הסקס מצוין, השיחות זורמות, יש חיבור אינטלקטואלי ורגשי. אבל אז, ברגע שבו עולה השאלה על מעבר לגור ביחד, על הגדרת הקשר כבלעדי, או אפילו על תכנון חופשה משותפת בעוד חצי שנה, משהו בך נדרך. המועקה הזאת בחזה, התחושה שהקירות סוגרים עליך, והצורך העז לקחת צעד אחורה.

אתה אומר לעצמך שאתה "טיפוס חופשי", שאתה "עדיין לא מוכן", או שזה פשוט "מהר מדי". אבל האמת המטלטלת היא שאתה פשוט מפחד להגיד לו "כן". הפחד הזה הוא לא מחסור באהבה, אלא פחד מאובדן עצמי. בבית הספר לזוגיות גאה, אנחנו מזהים את הדפוס הזה כסימפטום קלאסי של מובחנות נמוכה.

רבים מאיתנו, גברים גאים, חונכו להאמין שזוגיות פירושה ויתור על הריבונות האישית שלנו. אנחנו חוששים שאם נתחייב, לא יישאר דבר משלנו לעצמנו. כאילו ה"ביחד" הוא חור שחור שעומד לבלוע את ה"אני" שבנינו בעמל רב. הפתרון לחרדה הזו אינו בריחה או המשך חיים על הגבול ("רגל פה רגל שם"), אלא בניית חוסן רגשי ומובחנות המאפשרת אינטימיות ללא מחיקה עצמית.

למה אנחנו תופסים התחייבות כסכנה?

ניתוח תיאורטי: האם זוגיות גאה חייבת להיות "זוגיות חד צדדית" או מבטלת?

בבסיס הקונפליקט עומד מושג המובחנות. מובחנות היא היכולת לשמור על הנאמנות לעצמי בזמן שאתה מחובר לאחר. כאשר המובחנות נמוכה, המוח שלנו מפרש התקרבות כ"איום על הריבונות".

במצב כזה, קיימות שתי אסטרטגיות הישרדותיות שהן למעשה שני צדדים של אותו מטבע:

1. המיזוג: ויתור על כל מה שאני כדי לרצות את בן הזוג ולהרגיש שייך.

2. ההתנתקות: שמירה על מרחק, הימנעות מהגדרות ופחד מהתחייבות כדי "להציל" את עצמי ממחיקה.

הבעיה אינה בבן הזוג ה"לוחץ" או בנסיבות החיצוניות. הבעיה היא בקרקע הפנימית שלנו. אם אין לי עמוד שדרה רגשי יציב, אני צודק בפחד שלי: אני באמת עלול להיעלם בתוך הקשר. לכן, אני בוחר בנפרדות כרונית. עבור הומואים רבים, שגם כך נלחמו קשה על זהותם מול חברה עוינת, הרעיון של "לוותר על הכל" עבור מישהו אחר מרגיש כמו בגידה בעצמם.

סיפור מהקליניקה: המקרה של אמיר

אמיר (שם בדוי), בן 34, הגיע אליי אחרי שסיים קשר של שנתיים בדיוק כשהחלו לדבר על חתונה. "אני אוהב אותו," הוא אמר, "אבל הרגשתי שאני נחנק. הרגשתי שאם אני אומר 'כן', אני מוותר על החברים שלי, על התחביבים שלי, על מי שאני".

בניתוח המקרה גילינו שחוסר המובחנות של אמיר גרם לו להאמין שזוגיות היא "הכל או כלום". הוא לא ידע איך להגיד "לא" לדברים קטנים בתוך הקשר, ולכן הוא הרגיש שהדרך היחידה להחזיר לעצמו את השליטה היא להגיד "לא" לקשר כולו. הוא בחר בהתנתקות כי הוא לא סמך על עצמו שיוכל להישאר "הוא" בתוך המיזוג.

כשהחופש הפך לכלא

אני זוכר היטב את התקופה שבה הייתי "אלוף הלא-מתחייבים". הייתי גאה בעצמאיות שלי. חשבתי שזה שאני שומר על מרחק, שלא נותן לאף אחד להיכנס ללב שלי, הופך אותי לחזק. בפועל? הייתי עבד לפחד שלי.

הכישלון הגדול שלי היה במערכת יחסים שבה בן הזוג שלי היה מוכן ומזומן ללכת עד הסוף. במקום להגיד לו "אני צריך את המרחב שלי בתוך הקשר", פשוט ברחתי. הרגשתי שזה לא הוגן שהוא מבקש ממני להתחייב, כאילו הוא מנסה לגנוב לי את החופש.

נקודת המפנה הגיעה כשהבנתי שחופש אמיתי הוא לא היעדר קשרים, אלא היכולת להיות בקשר ולהישאר חופשי מבפנים. זה היה הרגע שבו התחלתי לתרגל מובחנות. למדתי שאני יכול להגיד "כן" להתחייבות ובו זמנית להגיד "לא" לביטול העצמי. החוסן שבניתי אפשר לי להפסיק לפחד מה"ביחד", כי ידעתי שה"אני" שלי כבר לא ניתן למחיקה.

האור בקצה המנהרה

הנה תובנה שמשנה בעיניי את חוקי המשחק: הפחד שלך מהתחייבות הוא לא תמרור עצור לקשר, הוא תמרור עבודה לעצמך.

במקום לשאול "האם הוא האדם הנכון?", שאל את עצמך: "האם אני סומך על עצמי שאוכל לומר לו 'לא' כשנחיה ביחד?"

רוב הגברים הגאים שבורחים מהתחייבות עושים זאת כי הם לא יודעים להציב גבולות בתוך אינטימיות. הם חושבים שהדרך היחידה להציב גבול היא בדלת היציאה.

הטיפ שלי אליך: ביום בו תדע שאתה מסוגל להישאר נאמן לעצמך, לצרכים שלך ולתשוקות שלך, גם כשיש מישהו שישן לידך כל לילה, הפחד מהתחייבות פשוט יתפוגג. התחייבות היא לא כבלים, היא הפלטפורמה שבה הריבונות שלך נבחנת באמת.

סיכום: מהתנתקות למובחנות בוגרת

הפחד להגיד "כן" הוא קריאה לבניית מובחנות. המעבר מחיים של "רגל פה רגל שם" לזוגיות יציבה דורש עמוד שדרה רגשי שמאפשר לך להיות מחובר מבלי להיבלע. אי שוויון רגשי נוצר לעיתים קרובות כשאחד מבני הזוג "מוותר" על עצמו ויוצר זוגיות חד צדדית שבה הוא המרצה, והשני הוא ה"חונק".

המעבר האמיתי דורש עבודה מובנית. זה לא קורה ביום אחד, וזה דורש כלים של ריבונות אישית וחוסן שאנחנו בבית הספר לזוגיות גאה מתמחים בהם.

הצעד הבא שלך לבניית הריבונות:

• אל תיתן לפחד לנהל אותך. הצטרף ל"אקדמיה למובחנות גאה". שיעורים פרקטיים לבניית מובחנות במערכות יחסים. 

• אם את זקוק לעבודה עמוקה ומהירה יותר על מחסומי ההתחייבות שלך, פנה לליווי זוגי, כדי שנוכל לבנות יחד את הקרקע הפנימית שתאפשר לך לאהוב מבלי לפחד לאבד את עצמך.

זכור: המובחנות היא המפתח לחופש בתוך הזוגיות.

משה ארגמן, יועץ זוגי ומיני לגברים גאים בגישה מבוססת מובחנות, מייסד בי"ס לזוגיות גאה.