"רק אני נותן בקשר הזה": על זוגיות גאה במשבר והדרך לצאת מקורבנות לחופש

אתה חוזר הביתה אחרי יום עבודה ארוך, ומרגיש את המועקה הזו מטפסת במעלה הגרון עוד לפני שהכנסת את המפתח למנעול. שוב שטפת כלים בבוקר למרות שמיהרת, שוב ויתרת על הבילוי עם החברים שלך כי הוא היה ביום "לא טוב", ושוב, בפעם המי יודע כמה, אתה מרגיש שאתה הולך על ביצים כדי לא לעורר דרמה.

בתוך הראש שלך מתנגן המנון המרמור: "רק אני נותן בקשר הזה", "זה פשוט לא הוגן", "אי שוויון כזה לא יכול להימשך". אתה מרגיש שאתה סוחב את כל המשקל הרגשי של הבית על הכתפיים שלך, בעוד בן הזוג שלך נראה אדיש, עסוק בעצמו, או פשוט "לא שם".

רבים מאיתנו, גברים גאים, מוצאים את עצמנו בתוך מלכודת של זוגיות חד צדדית. אנחנו בטוחים שהבעיה היא בבן הזוג ה"אנוכי" שלנו, אבל האמת המטלטלת היא שונה לחלוטין. התחושה הזו, שאתה "נותן יותר מדי", היא לא גזירת גורל וגם לא בהכרח אשמתו של הצד השני. היא סימפטום של מובחנות נמוכה.

בבית הספר לזוגיות גאה, אני מלמד שהפתרון למשבר הזה אינו עוד התקרבנות, "פנקסנות" של מי עשה מה, ואפילו לא פרידה. הפתרון טמון ביכולת שלך לבנות עמוד שדרה רגשי, לבסס מובחנות שתאפשר לך להיות "אתה" בתוך ה"אנחנו".

ה"מה" וה"למה": כשחוסר האיזון הופך לזהות

למה זה קורה לנו? למה זוגות גברים רבים כל כך מדווחים על תחושה של קשר לא שוויוני?

התשובה טמון במושג הליבה שלנו: מובחנות. מובחנות היא היכולת לשמור על הזהות העצמית שלך, על הערכים ועל הרצונות שלך, גם כשאתה נמצא בקרבה אינטימית גבוהה. כשהמובחנות שלנו נמוכה, אנחנו לא מסוגלים לשאת את המתח שנוצר כשיש בינינו הבדלים. במצבי קונפליקט, אנחנו נופלים אוטומטית לאחד משני קטבים:

1. מיזוג: ויתור מוחלט על הצרכים שלי כדי שיהיה שקט, כדי שהוא יהיה מרוצה, או כי אני מפחד לאבד אותו. כאן נולדת ה"נתינה האינסופית" שהופכת לקורבנות.

2. התנתקות: כשאני כבר לא יכול לשאת את המיזוג, אני נסגר, בונה חומה, מפסיק לדבר או בורח לעבודה/לעיסוקים אחרים.

3. 
   

התחושה שאתה "נותן יותר מדי" נובעת מכך שאין לך קרקע פנימית יציבה. אתה נותן לא מתוך בחירה חופשית ונדיבות לב, אלא מתוך חרדה. אתה נותן כדי "לקנות" שקט או אישור. זוהי זוגיות חד צדדית שאתה, במו ידיך (ובלי להתכוון), משמר, כי אתה לא מעז להציב גבול ברור או להביע רצון שונה משלו.

סיפור מהקליניקה: המקרה של עידן ורוני

עידן ורוני הגיעו אליי לקליניקה מתוסכלים עד עמקי נשמתם. "אני מרגיש כמו עוזרת בית עם הטבות מיניות," שיתף עידן בכאב. הוא תיאר איך הוא מתכנן את כל הסופ"שים לפי מה שרוני אוהב, איך הוא תמיד זה שיוזם שיחות על היחסים, ואיך רוני פשוט "זורם" ולא תורם כלום.

כשצמצמנו את המבט, גילינו שעידן מעולם לא אמר לרוני "לא". כשרצה לצאת לסרט שרוני לא אהב, הוא פשוט ויתר מראש כדי לא להרגיש את ה"פרצוף" של רוני. עידן היה במיזוג מוחלט. הוא נתן ונתן כדי להימנע מהקושי שבעמידה על שלו. הנתינה שלו לא הייתה אהבה, היא הייתה מנגנון הגנה מפני קונפליקט.

כשרציתי להיות "הבן זוג המושלם"

גם לי זה קרה. אני זוכר תקופה בחיי, שנים לפני שהקמתי את בית הספר לזוגיות גאה, שבה הייתי בטוח שאני ה"קדוש" של הקשר. הייתי בטוח שאם רק אעשה מספיק, אם אהיה מספיק מכיל, מספיק מבין, מספיק "נותן", בן הזוג שלי בסוף יבין ויתחיל לתת בחזרה.

חייתי בתוך פנקסנות רגשית מתישה. כל מחווה שעשיתי נרשמה ב"חוב" שלו כלפיי. כשהוא לא החזיר באותו מטבע, הייתי מתמלא בזעם כבוש, שהיה יוצא בציניות או בשתיקות רועמות. לא הבנתי אז שהבעיה היא לא בו, הבעיה הייתה בי. לא הייתה לי ריבונות אישית. פחדתי שאם אפסיק לתת מעבר לכוחותיי, אם אגיד "היום אני לא עושה קניות, תסתדר", הקשר יתפרק.

נקודת המפנה הגיעה כשהבנתי שהחוסן שלי לא נמדד בכמה אני יכול "לספוג", אלא בכמה אני יכול להיות אותנטי. כשהתחלתי לתרגל מובחנות, להסכים שיהיה לו רע לרגע, להסכים שהוא יכעס עליי כי לא עשיתי מה שהוא רצה, פתאום הדינמיקה השתנתה. ברגע שהפסקתי להיות "הנותן הכרוני", נוצר חלל. ובחלל הזה, בן הזוג שלי היה חייב להתחיל לזוז.

האור בקצה המנהרה: תובנה לשינוי מיידי

הנה משהו שאולי יפתיע אותך: כדי להציל את הזוגיות שלך, אתה חייב להיות מוכן לאבד אותה.

התובנה שאני רוצה להעניק היא זו: בכל פעם שאתה מרגיש ש"לא הוגן" לך, עצור. במקום להסתכל עליו ולשאול "למה הוא לא נותן?", שאל את עצמך: "מה אני מנסה למנוע כרגע כשאני בוחר לתת בניגוד לרצוני?"

האם אתה מנסה למנוע מריבה? האם אתה מנסה למנוע תחושת אשמה? האם אתה מפחד מהשקט שישתרר בבית?

ברגע שתזהה את הפחד הזה, תבין שהנתינה שלך היא לא חסד, היא בריחה. השינוי הקטן ביותר מתחיל בלהסכים להיות בתוך אי-נוחות. להסכים שבן הזוג שלך יהיה מאוכזב ממך, מבלי שזה ימוטט לך את הקרקע מתחת לרגליים. זהו הצעד הראשון בבניית חוסן וריבונות.

סיכום: מהתלות אל החופש

התחושה שאתה לבד במערכה היא קריאת השכמה. היא לא אומרת שבן הזוג שלך הוא אדם רע, והיא לא בהכרח אומרת שהקשר נגמר. היא אומרת שהדגם שלכם, דגם של תלות הדדית ומובחנות נמוכה, הגיע לקצה דרכו.

המעבר מתלות רגשית למובחנות הוא הדרך היחידה ליצור זוגיות גאה יציבה, חזקה ואותנטית. זהו מעבר משלב שבו "האחר מגדיר אותי" לשלב שבו "אני מגדיר את עצמי בתוך הקשר".

אבל בוא נהיה כנים: להבין את זה בראש זה דבר אחד, וליישם את זה בערב כשמתחיל ריב במטבח, זה דבר אחר לגמרי. ה"איך" דורש עבודה מובנית, כלים פרקטיים ותרגול של הריבונות האישית שלך.

אתה לא חייב להמשיך להרגיש שקוף בזוגיות שלך. בוא ללמוד איך לעמוד על שלך בלי להרוס את הקשר.

הצעד הבא שלך:

• רוצה להתחיל לבנות את הריבונות שלך כבר עכשיו? הצטרף ל"אקדמיה למובחנות גאה". שיעורים שיעזרו לך להבין לעומק את דפוסי המיזוג שלך וייתנו לך תרגילים מעשיים ליישום מיידי של מובחנות בחיי היומיום.

• מרגיש שהמשבר עמוק מדי ושאתם זקוקים ליד מכוונת? אני מזמין אתכם לליווי זוגי ממוקד בגישת המובחנות, שבו נפרק את דפוסי התלות ונבנה יחד קרקע פנימית איתנה לכל אחד מכם.

אל תחכה שהצד השני ישתנה. השינוי מתחיל בך.

"המובחנות היא היכולת להיות מחובר לעצמך ולבן זוגך בעת ובעונה אחת."

האם אתה מוכן להתחיל להיות אתה?

משה ארגמן, מייסד בית הספר לזוגיות גאה, יועץ זוגי ומיני מבוסס מובחנות, ומלווה גברים גאים למובחנות וחוסן