למה זוגות גברים מפסיקים לדבר על המיניות שלהם?

זה תמיד מתחיל אותו דבר.

יש שיחה. לפעמים אפילו כמה. מדברים על חשק, על יוזמה, על פערים. מנסים להיות "פתוחים", "כנים", "בוגרים". ואז משהו קורה והשיחה מתפוצצת. מישהו נפגע. מישהו נסגר. מישהו מרגיש שלא רואים אותו, שלא רוצים אותו, שהוא "יותר מדי" או "לא מספיק".

ואחרי זה שקט. שקט טעון.

שקט בו המיניות ובעצם הכל יורד למחתרת.

שקט בו כל אחד יודע בדיוק על מה אסור לדבר.

רבים מזוגות הגברים שאני פוגש בטוחים שיש להם בעיית תקשורת. שהם לא יודעים "איך לדבר", או "איך לדבר על סקס". אבל זו אבחנה שטחית. האמת היא שזוגות גברים מפסיקים לדבר על מיניות לא כי אין להם מילים, אלא כי אין להם מספיק מובחנות לשאת את מה שהשיחה מעוררת.

מה באמת קורה שם?

כדי להבין למה מיניות הופכת לנושא שאי אפשר לדבר עליו, צריך להפסיק להסתכל עליה כעל תחום טכני, ולהתחיל לראות אותה כזירת תקשורת.

במיוחד אצל גברים, ובפרט בזוגות גאים, מיניות נוגעת בשאלות עמוקות של ערך:

• עד כמה אני נחשק?

• האם הרצון שלי לגיטימי?

• האם אני גברי מספיק?

• האם אני "יותר מדי" או "לא מספיק" עבורו?

כשיש מובחנות נמוכה, התשובות לשאלות האלה תלויות בתגובה של בן הזוג. הרצון שלו מגדיר אותי. הדחייה שלו מערערת אותי. ההיענות או חוסר ההיענות שלו קובעות מי אני.

וזו בדיוק הבעיה.

במקום שמיניות תהיה מפגש בין שני אנשים ריבוניים, היא הופכת למנגנון ויסות רגשי.

השתיקה המינית אינה הבעיה. היא התוצאה.

הבעיה האמיתית היא פגיעה בריבונות האישית, חוסר יכולת להחזיק רצון, פער, או אכזבה מבלי לקרוס פנימה או לתקוף החוצה.

הנה דוגמה מהקליניקה

אמיר בן 42, וברק בן 39, יחד שבע שנים.

אמיר בעל חשק גבוה יותר. בהתחלה דיברו על זה. השיחות הביאו תסכול, עייפות ולחץ. מפעם לפעם הן הלכו והחריפו. אמיר התחיל להרגיש דחוי וחסר ערך. ברק התחיל להרגיש מותקף ולא מספיק טוב.

בשלב מסוים הם "הבינו את המסר" והפסיקו לדבר על המיניות. אלי הגיעו כשהם מרגישים בודדים בתוך הקשר, ובחרדה שאם ניגע בנושא הכל יתפוצץ שוב.

זו לא בעיית תקשורת.

זה דפוס של תלות רגשית הדדית: כל אחד מהם זקוק לשני כדי להרגיש בסדר עם עצמו, ולכן השיחה עצמה נעשית "מסוכנת".

להחליף את השאלה

בני זוג רבים עסוקים בשאלה "איך אני אומר את זה", כדי שזה יישמע, כדי שזה לא יפגע, כדי שזה יזיז, כדי שזה ידחה את הפיצוץ… אני מציע לשאול שאלה אחרת: "האם אני מסוגל לשאת את מה שיקרה אם לא תהיה הסכמה?"

זו שאלה של מובחנות, לא של תקשורת.

אם עצם האפשרות של "לא", של פער, של שונות, מפחידה אותך עד כדי שתיקה או מאבק, סימן שהעבודה האמיתית אינה על המיניות, אלא על היכולת שלך להחזיק את עצמך בתוכה.

ההבנה הזו לבדה כבר יוצרת תזוזה.

אבל היא לא מספיקה.

משתיקה לעבודה אמיתית

זוגות גברים לא מפסיקים לדבר על מיניות כי אין להם כימיה, או כי הם "לא יודעים לתקשר".

הם מפסיקים לדבר כי תלות רגשית מחליפה מובחנות, והשיחה הופכת לאיום.

המעבר משתיקה למפגש לא קורה דרך עוד כנות, אלא דרך עבודה מובנית על ריבונות, חוסן ומובחנות.

זו הסיבה המרכזית לקיומה של האקדמיה למובחנות גאה. היא נפתחה עבור גברים גאים שרוצים ללמוד איך לבנות מובחנות, להחזיר תקשורת אפקטיבית לזוגיות, וליצור קשרים יציבים ואיתנים.

השיעור הקרוב, שיתקיים ב-19.1, יעסוק בנושא הזה, בהחזרת תקשורת אפקטיבית לתוך הזוגיות.

ואם אתה מרגיש שהשתיקה כבר עמוקה מדי והכאב כבר מצטבר, אני מזמין אתכם לליווי זוגי במסגרתו מתאפשרת עבודה מעמיקה ורחבה על הדפוסים שמפעילים אתכם.

מיניות לא מבקשת פתרון מהיר.

היא מבקשת אנשים שמסוגלים להישאר נוכחים גם כשהיא לא נוחה.

וזו כבר לא שאלה של סקס,

אלא של גדילה.