פשרה? לא תודה. ויתור ובחירה בזוגיות של גברים גאים
- משה ארגמן
- 13 באוג׳
- זמן קריאה 3 דקות
לכאורה הכל בסדר. אין ריבים גדולים, אין דרמות, חיים רגועים.
אבל אתה מרגיש ויודע שהמרחק ביניכם הולך וגדל.
אתה בולע מילים, דוחה שיחות חשובות, מוותר.
כבר אין לך כוח לעמוד על שלך. השקט הזה, שנראה מבחוץ כמו יציבות, מרגיש כמו מחיקה,
אבל הייאוש אולי יותר נוח.
המשפט "זוגיות זה לדעת להתפשר" נטמע בנו מגיל צעיר.
הכי טוב לא לייצר קונפליקטים ובכך להוכיח שאנחנו בני זוג שווים ואוהבים.
לגברים גאים רבים, במיוחד אלה שגדלו בסביבה שלא קיבלה אותם, יש נטייה להאמין שצריך לוותר על חלקים מעצמם כדי לשמר את האהבה.
הפשרה כצורת חיים
פשרה היא לא בהכרח החלטה דרמטית. היא יכולה להיות משהו קטן, להסכים לראות סדרה שאנחנו לא אוהבים, לוותר על מפגש עם חברים, להתעלם מתחושה של חוסר סיפוק במיטה.
זה נראה לא מזיק, אבל מתחת לפני השטח נרקמת מציאות בה אנחנו חיים בגרסה מצומצמת של עצמנו.
בעולם של גברים גאים, בו חלקנו בילינו שנים בלחיות בארון, הוויתור הזה מרגיש כמעט טבעי…
הרי כבר התרגלנו לשים מסכות, לוותר על ביטוי מלא של עצמנו, לבחור שקט תעשייתי על פני חיכוך מתמיד.
הבעיה היא שכאן, בניגוד לחיים בארון, זה קורה דווקא במקום בו אנחנו אמורים להיות הכי חופשיים.
פשרה בזוגיות היא מצב בו אנחנו מתחילים לשים בצד חלקים של מי שאנחנו, את הרצונות שלנו, את השפה שלנו, את הדרך שבה אנחנו אוהבים. לאט לאט אנחנו מצמצמים את עצמנו כדי להתאים לאחר "בשם הזוגיות".
אנחנו מפסיקים לשאול את עצמנו מה אנחנו באמת רוצים, ונשארים בעיקר עם מה שלא יכעיס או יערער את הקשר.
זו לא נדיבות, זה ויתור עצמי.
יש אלטרנטיבה לפשרה בזוגיות
אלטרנטיבה לפשרה זה לא אומר להיות עקשן, אטום לצרכים של האחר או לחזור להיות לבד.
זה אומר להכיר את עצמנו לעומק.
להבין מה באמת חשוב לנו, היכן אנחנו מוכנים לגמישות, ואיפה ויתור שווה לאובדן עצמי.
גבר גאה שמחובר לעצמו יודע שגם בתוך קשר עמוק הוא זכאי למרחב אישי, לביטוי מלא של רצונותיו, ולשיח פתוח עם בן הזוג. זה דורש אומץ, כי קל יותר להחליק דברים מתחת לשטיח מאשר להתמודד איתם. אבל דווקא המפגש הזה בו שני הצדדים מביאים את עצמם במלואם יוצר קרבה שמחזיקה לאורך זמן.
קוראים לזה בחירה של תיעדוף, ולא זו לא רק סמנטיקה.
פשרה ובחירה של תיעדוף מתרחשות במקומות שונים לגמרי בנפש.
פשרה היא רגע בו אני נוטש חלק ממני כדי לשמור על השקט או להימנע מעימות. היא פעולה שנובעת יותר מפחד מאובדן מאשר מחיבור אמיתי. היא מלווה בתחושת כיווץ, כאילו ויתרתי על צבע מסוים במנעד הפנימי שלי כי חששתי שהוא "יותר מדי".
תיעדוף, לעומת זאת, הוא בחירה מלאה שמבוססת על נוכחות ושלמות פנימית. כשאני מתעדף, אני יודע מה חשוב לי כרגע ומה יכול להמתין, בלי למחוק את עצמי. זו אינה הקרבה של מי שאני, אלא סדר עדיפויות שמכבד גם את הצרכים שלי וגם את המציאות של הקשר הזוגי.
זהו ההבדל שבין אובדן עצמי לבין ניהול מודע של המרחב המשותף.
ההבדל הזה מכריע האם הקשר מצמיח או מוחק אותנו.
כשבוחרים אחרת
כשאנחנו מפסיקים לראות בפשרה את הבסיס לזוגיות, ומתחילים לבחור בבירור פנימי ובתיעדוף מתוך חיבור לעצמנו, משהו משתנה באיכות הקשר.
הדיאלוג הופך פתוח יותר, הסקרנות חוזרת, המיניות מתחדשת.
בן הזוג מרגיש שהוא פוגש אותנו באמת ואנחנו מרגישים שאוהבים אותנו על מי שאנחנו.
זה יכול להיות מאתגר לפעמים, אבל זו הדרך היחידה לשמר גם את עצמנו וגם את הקשר.
לא עוד ויתור על עצמנו
זוגיות איתנה בין גברים גאים לא נבנית על שרשרת אינסופית של ויתורים,
אלא על נוכחות מלאה של שני הצדדים.
היא דורשת אומץ להיות כנים עם עצמנו, לא להיבהל משיחות קשות, ולהסכים להביא את עצמנו במלואנו.
הפשרה אולי תרגיש כמו פתרון בטווח הקצר, אבל היא אחת הדרכים הבטוחות ביותר לשחוק קשר.
הבחירה לא לוותר על עצמנו זו ההזדמנות הכי גדולה שלנו להעמיק את הקרבה ולבנות זוגיות שבאמת מחזיקה מעמד.
"קרקע גאה" היא מרחב מודעות לגברים גאים במיניות, זוגיות והתפתחות.
רוצה להיות חלק מקהילת קרקע גאה? מלא את הפרטים, וקרקע גאה אצלך במייל:
.png)
וזו בדיוק הסיבה שהחלטתי לוותר על זוגיות. אני יודע שאצלי היא תוביל אותי לוותר על יותר מדי מעצמי, עד שכבר לא יישאר ממני כלום. הפשרות האלה יובילו אותי לעשות דברים שאני מת מפחד מהם.
ומה אני אקבל בתמורה? במקרה הטוב לא מספיק, במקרה הרע- לא כלום.