אוהב אותך, אבל לא מוכן להיעלם בשבילך: המרכיב שנצרך בזוגיות של גברים גאים

בשבוע שעבר ישב מולי זוג שכבר שנים יחד.

הם אוהבים, יש ביניהם חיבור אמיתי, אבל עם הזמן משהו נשחק.

אחד מהם תיאר תחושה שהוא כבר לא מצליח להיות הוא בתוך הקשר, מאבד את עצמו עד שכבר לא נשאר מקום.

המקום הזה מוכר לי כל כך בקליניקה:

קשר שמתחיל מתוך אהבה גדולה וכנה, אבל לאט לאט הקרבה והשגרה מחליפות את החופש.

השאלה שמרחפת שם היא תמיד אותה שאלה:

איך אפשר לאהוב עד הסוף, בלי לאבד את עצמי בדרך?

הקונפליקט שמתחיל בהתאהבות ומסתיים בריחוק

בהתחלה הכול מרגיש מושלם. ההיכרות, ההתלהבות, הרצון להיות יחד בכל רגע.

אבל עם הזמן מתחילה להופיע תנועה מוכרת: אחד הצדדים מתקרב מדי, השני מתרחק.

או ששנינו נאחזים אחד בשני חזק כל כך, עד שאין אוויר לנשימה.

הקשר שמחבר אותנו לפעמים גם חונק אותנו.

זה לא אשמת אף אחד. זו הדרך בה למדנו להיות בקשר.

כשאני מרגיש שאין לי דרך להיות קרוב מבלי לוותר על עצמי, אני מתחיל להתנתק כדי לשמור על עצמי.

משם, המרחק הפיזי, המיני והרגשי הוא רק עניין של זמן.

למה זה כל כך חזק דווקא אצל גברים גאים?

בוא נדבר רגע בכנות.

רבים מאיתנו גדלו עם תחושה שאנחנו צריכים לרצות את כולם כדי להיות בסדר.

להתאים את עצמנו למה שצריך, לא להיחשף.

ואז, ברגע שאנחנו יוצאים מהארון, אנחנו מבטיחים לעצמנו שלא נחזור לשם יותר.

שנהיה חופשיים, עצמאים, שלא ניתן לאף אחד להגדיר אותנו שוב.

אבל הדפוס הזה לא נעלם.

בתוך קשר זוגי הוא עלול להופיע בשתי דרכים:

• היעלמות בתוך הקשר: אני שוב מתכופף, מרצה, שותק כדי לא להרוס את הקשר.

• הימנעות מהתמסרות: אני לא מתקרב באמת, כדי לא לסכן את החופש שהשגתי.

וזה משאיר אותנו במעגל קסמים בין התמזגות לבדידות.

מה זה אומר להישאר אני בתוך הקשר?

זה לא אומר לבנות חומה סביבי או לדרוש עצמאות מוחלטת.

זה גם לא אומר להתפשר בשביל לשמור על "שלום בית".

זה אומר לבחור קרבה שלא מוחקת אותי.

אהבה לא נועדה להפוך אותנו לחצי בן אדם שמחפש חצי אחר.

אהבה בריאה נוצרת בין שני אנשים שלמים, שכל אחד מהם מביא את כל מה שהוא אל תוך המפגש.

כשאני נשאר קרוב לעצמי, אני יכול להקשיב באמת לבן הזוג שלי בלי לאבד את הקול שלי בדרך.

כשאני מכבד את הגבולות שלי, אני לא מפחד מהקרבה, כי היא לא מאיימת על מי שאני.

מה המחיר של לוותר על עצמי בשביל אהבה?

בתחילת הדרך, לוותר על חלקים מעצמי נראה כמו פשרה קטנה בשביל לשמור על הזוגיות.

אבל לאורך זמן, זה מתחיל לגבות מחיר. אני מתרוקן כי אין מקום לצרכים שלי. כשאני לא אני, המיניות מאבדת את החיות שבה. אני מרגיש שבשביל להיות בקשר אני חייב להקריב.

לפעמים המחיר הזה מתפרץ בצורה של ריחוק, בגידה או פרידה כואבת.

ולפעמים הוא פשוט מכבה אותנו מבפנים, עד שאנחנו נשארים שני אנשים שחיים ביחד אבל רחוקים מאוד.

כשאני נשאר קרוב לעצמי הקשר הופך למקום של חופש

בכל פעם שאני לומד להישאר קרוב לעצמי גם כשאני אוהב, משהו משתנה.

אני לא מפחד מעימות, כי אני לא צריך לוותר על עצמי כדי לשמור על הקשר.

אני לא מחפש ריצוי, כי אני מרשה לעצמי להביא את האמת שלי.

המיניות שלי פועמת, כי היא לא ניסיון להחזיק את הקשר אלא מפגש אמיתי.

קרבה לא אמורה להקטין אותי היא אמורה להגדיל את שנינו.

זוגיות עמוקה לא נוצרת ממחיקה עצמית, אלא מהופעה מלאה של כל אחד מאיתנו.

ככל שאני מרשה לעצמי להיות מי שאני, כך אני יכול להיפגש באמת עם מי שמולי.

זה אולי נשמע פרדוקסלי אבל הדרך היחידה לאהוב עד הסוף, היא לא לוותר על עצמי בדרך.

"קרקע גאה" היא מרחב מודעות לגברים גאים במיניות, זוגיות והתפתחות.

רוצה להיות חלק מקהילת קרקע גאה? מלא את הפרטים, וקרקע גאה אצלך במייל: