אני רציתי את הסקס הזה, אז למה אני מרגיש ריק?

זה היה מפגש מיני שרציתי. היתה בינינו משיכה, הומור, משהו שגרם לי להרגיש טוב.

הרגשתי מוכן, הסכמתי.

אבל כשנגמר נהיה שקט. ריחוק כזה עם סוג של ריקנות.

ואני שואל את עצמי אם כל זה היה מרצון, אז למה אני מרגיש ריק?

רצון ומודעות

יש פער בין לרצות משהו לבין להיות פנוי אליו.

המחשבה שלי יודעת למה נכנסתי למפגש הזה.

אבל משהו בגוף נשאר מאחור.

הראש אמר כן, הלב לא שמע.

הריק שאני מרגיש אחרי סקס, הוא סימן לכך שחלק בי לא היה שם.

לא נכפה עליי כלום. לא נעשה עוול. ובכל זאת, משהו בי לא נגע.

וכשאני בודק טוב יותר אני מגלה שהרצון שלי לא מונע באמת מהקשבה.

המיניות שלי היא לא רק מה שקרה, אלא מה שלא קרה

קל לי לזכור מה כן היה שם: גוף, מגע, פורקן.אבל מה לא היה שם?

מה לא העזתי להביא?מה קיוויתי שיקרה ולא קרה?

התחושה הריקה מגיעה לא מהשאלה "האם נהניתי", אלא מהשאלה:

האם הייתי?

האם השתתפתי עם כל כולי, או רק התאמתי את עצמי לרגע?

האם אפשרתי לעצמי להביא רגש, צורך, עצירה או רק תפקדתי?

האם שתקתי כדי לא להרוס את הרגע?

המגע יכול להחיות או לעקוף

יש בי רגעים שאני נכנס למפגש מיני כי אני רוצה להרגיש ויש בי רגעים שאני עושה את זה כדי לא להרגיש.

המפגש עצמו הוא אותו מפגש.

אבל מה שמניע אותו שונה לגמרי.

ריקנות אחרי סקס היא לפעמים סימן לכך שהשתמשתי במפגש כדי לעקוף כאב שלא קיבל מקום או פחד שאני לא רוצה לפגוש.

כדי לשכוח, לא להרגיש לבד, להשקיט את הרעש.

ויש בזה אנושיות. אבל גם מחיר.

המפגש לא היה מפגש אלא פעולת כיסוי.

החשק לא בא מהחיים, אלא מהפחד.

המגע הפך לאמצעי לוויסות, לא לעונג.

במילים אחרות:

לפעמים אני נוגע כדי לא להרגיש.

האם איבדתי את עצמי בתוך המפגש?

אחת השאלות הכי עמוקות שאני לומד לשאול את עצמי היא:

האם נשארתי אני גם בתוך המפגש הזה?

לא צריך שיקרה שם משהו “רע” כדי שארגיש ריק.

לפעמים זה קרה בדיוק כי ניסיתי להיות “טוב”, “זורם”, “קליל”.

כי לא הרשיתי לעצמי לעצור.

כי לא שמתי לב מתי הלכתי לאיבוד בתוך ה"אנחנו".

מובחנות, אותה יכולת להיות אני גם כשאני בתוך אהבה, בתוך מגע, היא לפעמים הדבר הראשון שמתרחק כשאני נכנס למיטה. ואם אני לא נשאר קרוב לעצמי, איך אצליח להיות באמת קרוב לאחר?

הריק הוא שער, לא טעות

התחושה שאחרי היא לא סימן שמשהו התקלקל.

היא בקשה לפגישה עמוקה יותר.

אני לא מאשים את עצמי על הריק.

ולא אותו.

ולא את הסקס.

אני לומד להסתכל עליו כשער.

כשאלה פתוחה, לא כאבחנה סופית.

כמשהו בגוף שמסמן לי: כאן יש לך הזדמנות לעצור. להקשיב. לשהות.

הגוף שלי יודע.

לפעמים עוד לפני שהלב מבין או שהשכל מנתח.

המפגש המיני שקרה, והתחושה שהגיעה אחריו לא סותרים.

הם יחד מבקשים ממני להתקרב.

להישאר קרוב לעצמי גם כשאני מתקרב לאחר.

ואולי הריק הוא לא הסוף של הסיפור אלא ההתחלה שלו.

קרקע גאה היא מצב תודעתי שמתחיל בדיוק ברגעים האלה

משה

רוצה להצטרף לקהילת "קרקע גאה", לקבל תכנים ייעודיים במייל

ולקחת חלק במרחב מודעות לגברים גאים במיניות, זוגיות והתפתחות?

הצטרף כאן לקהילה: