איך להפסיק לריב בלי לוותר על עצמנו (ולמה זה לא באמת קשור לבעיות בתקשורת)

יש ריבים שמרגישים כמו לופ.

וזה לא משנה על מה הם מתחילים.. כסף, סדר יום, משפחה, מיניות, החלטות, תמיד הם נגמרים באותה תחושה: תסכול, החמצה, וריחוק. אחרי כל ריב כזה צף אותו משפט: "יש לנו בעיות בתקשורת."

רבים מזוגות הגברים שאני פוגש לא מפחדים מריב. הם עייפים ממנו.

עייפים מלנסות להסביר. עייפים מלהרגיש שלא מבינים אותם. עייפים מהדילמה הבלתי אפשרית: או שאני נלחם, או שאני מוותר על עצמי כדי שיהיה שקט.

אבל מה אם הריב לא נובע ממה שאנחנו אומרים, אלא ממה שקורה לנו כשבן הזוג לא חושב, מרגיש או פועל כמונו?

זו תובנה פשוטה אך מטלטלת: רוב מוחלט של הריבים הזוגיים אינם תוצאה של תקשורת לקויה, אלא של מובחנות נמוכה, צורך שבן הזוג "יתיישר" לפי אמות המידה שלי, כדי שאני אוכל להירגע.

החדשות הטובות הן שזה לא כשל אופי, ולא גזירת גורל. זו קרקע פנימית שניתן לבסס דרך עבודה על מובחנות.

מה באמת מפעיל את הריבים

כדי להבין למה ריבים חוזרים שוב ושוב, צריך להפסיק לראות בהם "בעיה זוגית" ולהתחיל לראות בהם תגובה רגשית.

כאשר יש מובחנות נמוכה, השונות של בן הזוג אינה נחווית כעובדה ניטרלית, אלא כאיום:

• אם הוא חושב אחרת ממני אולי אני טועה

• אם הוא מתנהל אחרת אולי אני לא מספיק

• אם הוא לא מסכים אולי הקשר בסכנה

במצב כזה, הריב אינו ניסיון להבין את האחר, אלא ניסיון לווסת את עצמי דרך שינויו.

כאן נכנס המיתוס של "בעיות בתקשורת"

המונח הזה מפתה מאוד: הוא לא מאשים, הוא נשמע בוגר והוא מבטיח פתרון טכני: ניסוח, הקשבה, טון. אבל בפועל, זוגות רבים מתקשרים מצוין. הם מדברים, מסבירים, מנתחים ועדיין רבים. כי הבעיה אינה בשיחה, אלא ביכולת לשאת: אי הסכמה, פער ושונות מתמשכת. זה לא עניין של מיומנות, אלא של ריבונות אישית.

זה הסיפור של דרור ורועי

רועי ודרור יחד חמש שנים. הריבים שלהם תמיד נסובים סביב אותו נושא: סגנון חיים.רועי זקוק לתכנון, סדר וודאות. דרור זורם, ספונטני, גמיש.

כל שיחה ביניהם מדרדרת מהר: רועי מרגיש שדרור לא לוקח אותו ברצינות ודרור מרגיש שרועי מנסה לשלוט בו. שניהם בטוחים שיש להם "בעיות בתקשורת". אבל כשמעמיקים, מתגלה תמונה אחרת: רועי לא מסוגל לשאת את החרדה שעולה כשהעולם לא מתנהל לפי הקצב שלו. דרור לא מסוגל לשאת את התחושה שהוא "לא בסדר" בעיני רועי.

הריב שלהם אינו על לוחות זמנים, הוא על מי צריך להשתנות כדי שהשני יוכל להירגע.

כישלון מול הצלחה, הסיפור שלי

אני מכיר את המקום הזה היטב.

גם אני, בעבר, האמנתי שאם רק אצליח להסביר את עצמי טוב יותר, הריבים ייפסקו. כשהדברים לא הסתדרו כפי שחשבתי שצריך, הרגשתי מתוח, חסר שקט. ניסיתי לשכנע, להתעקש, "להיות צודק". בדיעבד אני רואה שלא חיפשתי הסכמה, חיפשתי יציבות פנימית. לא ניסיתי להבין, ניסיתי להירגע.

נקודת המפנה לא הגיעה כששיניתי את סגנון הדיבור שלי, אלא כשעבדתי על המובחנות שלי:על היכולת להחזיק עמדה בלי לדרוש שיאמצו אותה, לשאת תסכול בלי להפוך אותו למאבק, ולהישאר בקשר גם כשהשונות נשארת.

דווקא אז הריבים התחילו לאבד מכוחם. הם לא נפתרו, אבל כבר לא שימשו אותי כדי לווסת את עצמי.

כשבן הזוג לא משתנה

והנה תובנה אחת שיכולה להתחיל להזיז משהו כבר עכשיו: בפעם הבאה שריב מתחיל, שאל את עצמך:

האם אני מנסה להבין, או שאני מנסה שבן הזוג ישתנה כדי שאני ארגיש בסדר?

שלא תבין לא נכון, זו לא שאלה מאשימה, להפך. היא מחזירה אליך את השליטה. ברגע שאתה מזהה שהריב נועד להרגיע אותך דרך האחר, משהו מתרכך. נוצר סדק קטן בין הדחף להגיב, לבין הבחירה איך להיות בתוך המצב.

אבל חשוב לומר ביושר: התובנה הזו לבדה לא מספיקה כדי לשנות דפוס עמוק. היא רק מצביעה על הכיוון.

עבודה אמיתית

ריבים זוגיים לא נובעים מבעיות תקשורת, הם נובעים מניסיון לא מודע לווסת חרדה דרך בן הזוג.

כשיש מובחנות נמוכה:

• שונות נחווית כאיום

• אי הסכמה נחווית ככישלון

• והריב הופך לכלי הישרדות

כדי להפסיק לריב בלי לוותר על עצמנו, לא צריך ללמוד לדבר יפה יותר אלא לבנות עצמי חזק, ריבוני, ומובחן יותר. וזו עבודה.

אם אתה רוצה ללמוד איך לבסס מובחנות, להחזיר תקשורת אפקטיבית לזוגיות, ולהפסיק להשתמש בריבים כדי להירגע, אני מזמין אותך להצטרף לאקדמיה למובחנות גאה.

השיעור הקרוב, שיתקיים ב-19.1, יעסוק בהחזרת תקשורת אפקטיבית לתוך הזוגיות בלי ויתור עצמי.

ולמי שמרגיש שהריבים כבר שחקו את הקשר, ושיש צורך בעבודה עמוקה ומותאמת, ייעוץ זוגי ומיני לגברים גאים מאפשר לבנות מובחנות וחוסן בתוך הדינמיקה עצמה.

ריבים אינם הבעיה. הם הסימפטום.

והשאלה האמיתית היא לא איך להפסיק לריב,

אלא מי אני כשבן הזוג לא כמוני, ומה אני עושה עם זה.