למה אתה מאבד את זה כשהוא נפגש עם מישהו אחר? על חרדת נטישה בזוגיות פתוחה גאה

האם ניתן להתמודד עם חרדת נטישה בזוגיות פתוחה ללא סגירת הקשר? כן. הדרך היעילה ביותר להתמודדות עם חרדת נטישה בזוגיות פתוחה גאה היא לא באמצעות הגבלת בן הזוג, אלא דרך בניית מובחנות פנימית וחוסן רגשי. חרדה זו אינה נובעת מכשל במבנה הפתוח, אלא מחוסר ביטחון פנימי ומנטייה להפקיד את תחושת הערך והביטחון העצמי בידי האחר. טיפול בחרדה דורש מעבר מתלות רגשית לריבונות פנימית, היכולת להישאר מחובר לעצמך גם כשהאחר מתרחק, ובכך לאפשר לאהבה חופשית לצמוח מתוך קרקע יציבה.

1. מהי חרדת נטישה בזוגיות פתוחה ואיך היא מתבטאת אצל גברים גאים?

חרדת נטישה, המכונה גם דפוס התקשרות חרדתי, היא דפוס התקשרות נרכש, שבו הפרט חווה פחד עוצמתי מעזיבה או דחייה על ידי אדם משמעותי, המלווה במצוקה רגשית גבוהה וצורך כפייתי בקרבה ואישור מתמיד. בזוגיות מונוגמית, היא יכולה להתבטא בהיצמדות, קנאה קלאסית, חרדה מכל ריחוק רגשי ודרישה בלתי פוסקת לאישוש אהבה.

כיצד המבנה הפתוח מעצים את חרדת הנטישה?

זוגיות פתוחה, מעצם טיבה, מכניסה חוסר ודאות מובנה לשגרת הקשר, וזהו גורם מעורר חזק במיוחד עבור אנשים עם נטייה לחרדת נטישה. כאשר בן הזוג חוזר ממפגש מיני, או מבלה זמן רב עם קשר נוסף, הפחדים הבסיסיים של האדם החרד צפים ועולים בעוצמה רבה. ההתרחקות הפיזית והרגשית הזמנית נחווית לא כחופש, אלא כאישור מיידי ומאיים לפחד העמוק של "אני לא מספיק", "אני עלול להיות מוחלף" או "האהבה שלו פחותה עכשיו". רגעים אלו הם רגעים של איבוד שליטה פנימי.

אצל גברים גאים, החרדה הזו מקבלת לעיתים משנה תוקף בשל היסטוריה אישית וקולקטיבית. דורות רבים בקהילה גדלו בלי מודלים זוגיים חיוביים, יציבים וגלויים, ובלי תחושת ביטחון בסיסית ש"אפשר לאהוב ולהישאר" לאורך שנים אל מול אתגרי החברה. כתוצאה מכך, קיימת נטייה גבוהה יותר לחוש שכל היסודות רועדים כאשר בן הזוג נפתח לעוד קשרים. תחושה זו של חוסר ביטחון בסיסי בזוגיות מחמירה את הנטייה להגיב בעוצמה לכל תנועה של ריחוק.

2. למה הסכמים וגבולות חיצוניים לא פותרים חרדת נטישה?

הניסיון "לרפא" חרדת נטישה באמצעות קביעת כללים חיצוניים נועד לכישלון. הסכמים חיצוניים, כמו קביעת שעות חזרה מדייט, הגבלת סוג הקשרים או דרישה לשיתוף יתר, מספקים שקט זמני בלבד, כיוון שהם אינם מטפלים בשורש הבעיה. החרדה אינה נובעת מכישלון ביישום הכללים, אלא מקרקע פנימית לא יציבה ומחוסר יכולת להכיל את חוסר הוודאות הטבעי של החיים והזוגיות.

ההבחנה בין חרדה לבין מובחנות נמוכה

הבעיה המהותית שמופיעה כחרדת נטישה היא למעשה מובחנות נמוכה. מובחנות, בתיאורייה של דיוויד סנרש, מתארת את המידה שבה אדם יכול לשמור על אוטונומיה רגשית וחשיבתית גם כשהוא נמצא בקשר רגשי הדוק. במצב של מובחנות נמוכה, הגבול בין ה"אני" ל"אנחנו" מיטשטש:

• מקור הערך: תחושת הערך, הביטחון והאהבה תלויה באופן מוחלט באישור, זמינות או תשומת הלב של הפרטנר. "אני נאהב רק כשהוא מסתכל עליי".

• התגובה לריחוק: כל ריחוק נחווה כהיעלמות פנימית. אין יכולת להישאר מחובר לעצמי כשהאחר מתרחק, מה שמחייב תגובתיות לשם החזרת השליטה.

• 
  

בזוגיות פתוחה, החשיפה לקשרים נוספים מעמתת אותי עם פחדי היסוד הללו בצורה חזקה ביותר. ההסכמים החיצוניים הם ניסיון נואש של האדם החרד לייצב מבחוץ משהו שאינו מבוסס בפנים, וזו הסיבה שהחרדה חוזרת שוב ושוב, חזקה יותר, ברגע שגבול חיצוני נחצה או אפילו מתקרב להיחצות.

מקרה מהקליניקה: התנועה מפירוק לריבונות

ערן ותמיר (שמות בדויים, בגילאי 35) הגיעו לליווי לאחר שנה של זוגיות פתוחה. ערן חווה קנאה קיצונית ופירוק רגשי בכל פעם שתמיר יצא לדייט. דרישתו הראשונית הייתה "לצמצם את החופש" של בן זוגו. אולם, העבודה הקלינית גילתה שמתחת לדרישותיו הסתתר פחד עמוק לא להיות נבחר.

במהלך הליווי, המטרה לא הייתה "לתקן" את הקשר, אלא ללמוד לזהות את הפירוק הרגשי שלו לא כ"מציאות זוגית", אלא כ"קריאה פנימית לריבונות". ערן למד לשים לב לתנועה הפנימית בגוף, לדופק המהיר, לקושי לנשום, לרצון הכפייתי לבדוק הודעות. ברגע שהוא בחר בנוכחות עצמית (נשימה, ויסות) במקום בתגובתיות (בדיקה, דרישה), הזוגיות לא רק נרגעה אלא העמיקה. התובנה הייתה ברורה: חרדת הנטישה נפתרה לא על ידי סגירת הקשר, אלא על ידי פתיחה פנימית.

3. האם חרדת נטישה בזוגיות פתוחה היא קריאה לשינוי חיצוני או פנימי?

חרדת נטישה אינה דורשת ממך לפעול על ב הזוג, אלא בתוכך. זוהי קריאה להתמקד בבניית ריבונות פנימית, התובנה והיכולת להכיל את הריקנות הרגשית הנוצרת כאשר האחר מתרחק, מבלי לאבד את הקשר שלך לעצמך.

תובנה 1: החרדה היא תגובה אוטונומית, לא מציאות אובייקטיבית

המרחק של האחר אינו מעיד על ערכך.

כאשר בן הזוג יוצאים לדייט, או פשוט לא זמינים, המערכת הרגשית החרדה מפרשת את הריחוק הפיזי כדחייה אישית או כהוכחה קרובה לנטישה. זוהי תגובה אוטומטית הנשלטת על ידי דפוס התקשרות ישן, שמטרתו להגן עלינו מפני כאב.

התובנה העמוקה היא שמה שמכאיב אינו המרחק של האחר, אלא הפער שנוצר בין הצרכים הרגשיים שלך לבין יכולתך להישאר מחובר לעצמך כאשר צרכים אלו אינם נענים מיידית על ידי הפרטנר. המעבר מ"למה הוא צריך אחרים?" ל"איפה אני עכשיו ביחס לעצמי?" הוא מעבר מאובדן לריבונות.

תובנה 2: מטרת החוסן היא נוכחות, לא הגנה

הביטחון האמיתי נמצא ביכולת שלך לשהות בחוסר נוחות.

בניגוד לתפיסה הפופולרית, חוסן רגשי אינו "שריון" המגן מפני כאב. בגישת "קרקע גאה", חוסן הוא יכולת נוכחות, המוכנות להישאר בגוף וברגע גם כשהלב רועד. הפנייה פנימה ברגעי חרדה נועדה להחזיר את המובחנות שאבדה. זה דורש דחיית הסיפוק המיידי של דרישת אישור חיצוני. במקום זאת, אתה בוחר להפנות את המבט לתחושות הפיזיות והרגשיות שלך, ומאפשר להן להיות נוכחות מבלי לפעול על פיהן.

הבנה זו היא שמאפשרת לאדם לגלות: האהבה אינה נעלמת כשהאחר פונה למקום אחר, הקשר שלך לעצמך נעלם, וברגע שאתה מחזיר אותו, גם האהבה חוזרת לנשום.

תובנה 3: אהבה צומחת מתוך מרחב, לא מתוך אחיזה

זוגיות פתוחה היא בית ספר לריבונות אישית.

חרדת נטישה נובעת בבסיסה מתפיסה של אהבה כמשאב מוגבל, אם האהבה ניתנת לאחר, היא נלקחת ממני. תודעת ריבונות מציעה תפיסה הפוכה: אהבה אינה כמות סופית, והמרחב שאתה נותן לאחר אינו חור שנוצר בך, אלא עדות לכוחך הפנימי. הנכונות להכיל את חוסר הוודאות של המבנה הפתוח היא האימון העמוק ביותר במובחנות.

כאשר אתה לומד להתקיים בשלמות גם כשהפרטנר נמצא במרחק, אתה מחזק את תחושת האני הנפרד והשלם שלך. זהו תנאי הכרחי ליצירת אהבה בוגרת שאינה מבוססת על תלות או שליטה, אלא על הכרה הדדית בעצמאות ובחופש. זוהי הדרך שבה הקשר לא רק "שורד" את הפתיחה, אלא מעמיק באמצעותה.

4. כיצד ניתן להתחיל לנוע מתלות לריבונות בזוגיות פתוחה?

המעבר מחרדת נטישה לביטחון עצמי בזוגיות פתוחה הוא תהליך של בנייה עצמית מתמשכת. מה שקובע הוא לא מי נשאר, אלא איפה אתה עומד מבחינה פנימית.

השאלה המרפאת: "איפה אני עכשיו ביחס לעצמי?"

בכל פעם שאתה חש שהאחר מתרחק, במקום להישאב לדרמה הרגשית, שאל את עצמך את השאלה הפשוטה, אך משנת-החיים הזו: "איפה אני עכשיו ביחס לעצמי?". שאלה זו מחזירה את המוקד אליך.

1. התבוננות ללא שיפוט: שים לב לתחושות הפיזיות (הידוק, דופק) מבלי לשפוט אותן כ"לא טובות". פשוט אמור: "אני מרגיש עכשיו חרדה, ואני בוחר להישאר איתה".

2. בחירה מכוונת: במקום לפעול מתוך תגובתיות (שליחת הודעה כפייתית), בחר בפעולה המחזקת את המובחנות שלך: עשה מדיטציה, צא לריצה, כתוב יומן. פעולות אלו מאותתות למערכת העצבים: "אני בטוח גם כשאני לבד, הערך שלי אינו תלוי בזמינות האחר".

3. 
   

הסכנות שבשליטה חיצונית

הדרך הקלה היא לנסות לשלוט בבן הזוג (להגביל שעות, לבדוק הודעות). זה מרגיש כמו פתרון, אך למעשה זו הימנעות מריפוי הליבה. שליטה חיצונית יוצרת מערכת יחסים חונקת, מעלה את החרדה של שני הצדדים, ובסופו של דבר משחזרת את הפחד מהנטישה , כיוון שהאדם החרד נשאר תלוי ב"התנהגות הטובה" של האחר כדי להרגיש בטוח. הריפוי מתרחש כאשר אתה מקבל את העובדה שאינך יכול לשלוט בתנועות האחר, ומחליט שזה בסדר, כיוון שאתה יכול לשלוט בתגובותיך הפנימיות.

5. סיכום: הדרך אל קרקע גאה איתנה

חרדת נטישה בזוגיות פתוחה אינה עדות לכך שמשהו "מקולקל" בקשר, אלא שהקרקע הפנימית שלך מבקשת להתחזק. הדרך החוצה מהתלות הרגשית אינה דרך של סגירות, אלא דרך של מובחנות וחוסן, ללמוד להיות עם עצמך גם כשהאהוב לא זמין, ולגלות שהאהבה שלך יכולה לגדול דווקא מתוך מרחב.

ב "קרקע גאה" אנו עובדים בדיוק על זה, לא על תיקון הזוגיות, אלא על בניית הקרקע שמחזיקה אותה:

בקרוב: ניתן יהיה להצטרף למסלול הלמידה של "קרקע גאה", סדרת שיעורים דיגיטליים מעמיקה המפרטת מהי מובחנות גאה, כיצד לזהות את דפוסי ההתקשרות שלך ואיך לחזק את החוסן הרגשי ביומיום.

לעומק: פנה לליווי זוגי, לעבודה מדויקת על חרדת נטישה, חוסן רגשי ובניית קרקע פנימית איתנה שתאפשר לך לאהוב בחופש ובביטחון אמיתי, ללא אובדן עצמי.

נכתב ע"י משה ארגמן, מלווה גברים גאים למובחנות וחוסן, מפתח "קרקע גאה" גישה ייחודית למערכות יחסים וצמיחה אישית של גברים גאים