למה אנחנו רוצים לשנות את בני הזוג שלנו?

לא מעט זוגות מנהלים שנים את אותו הויכוח, רק הנושא משתנה.

פעם זה כסף, פעם הילדים, פעם ניקיון הבית ופעם חופשה משפחתית. עוד לפני שהשיחה מתחילה, כל אחד כבר יודע פחות או יותר מה השני עומד לומר. הם מכירים את הטיעונים, התגובות והמקומות בהם השיחה תתקע. ולשניהם נדמה שאילו רק בן הזוג היה מבין משהו אחד חשוב, כל הסיפור היה נראה אחרת.

כך היה גם אצל נועה ורן. 

רן אהב לקבל החלטות ולהתקדם. הוא לא ראה טעם להישאר זמן רב מדי בהתלבטויות. מבחינתו מגיע רגע שבו צריך לבחור, גם אם אין ודאות מלאה. נועה הייתה אחרת. היא אהבה לבדוק, להשוות, לחשוב, לקרוא עוד קצת לפני שהיא מחליטה. ככל שההחלטה הייתה משמעותית יותר, כך גדל הצורך שלה להרגיש שבחנה את כל האפשרויות. 

בתחילת הקשר הפער הזה אפילו מצא חן בעיניהם. הוא העריך את היסודיות שלה. היא העריכה את היכולת שלו להניע דברים. אבל מה שפעם נחווה כמו השלמה הדדית התחיל עם השנים להוות מכשול. הוא הרגיש שהיא מעכבת לו את החיים. היא הרגישה שהוא דוהר קדימה בלי לראות את כל התמונה.

ככל שהפער פגש אותם שוב ושוב, כך כל אחד מהם השקיע יותר אנרגיה בניסיון לשנות את השני, כל אחד האמין שהוא מנסה לשפר את החיים המשותפים שלהם. רן הסביר לנועה שהיא מסבכת דברים שלא לצורך. נועה ניסתה לגרום לרן להבין שלא כל החלטה צריכה להתקבל במהירות. שניהם פעלו מתוך כוונה טובה. שניהם רצו זוגיות טובה יותר. ובכל זאת, ניסיונות ההתאמה האלו הלכו ותפסו מקום גדול יותר ויותר בחיים שלהם. בלי שהתכוונו לכך, חלק מהזוגיות שלהם הפך לפרויקט מתמשך של שיפור האדם שמולם.

יש משהו מאוד משכנע בפרויקט הזה. הרי אם משהו באמת מפריע לנו, טבעי שנרצה לשנות אותו. אם בן הזוג עושה משהו שפוגע בנו, למה שלא נבקש ממנו להשתנות? אם בת הזוג מתנהלת בדרך שמקשה על החיים המשותפים, למה שלא ננסה להשפיע עליה? במובן הזה, הרצון לשנות את האדם האחר אינו הבעיה, השאלה היא מדוע אנחנו נאחזים בו גם אחרי שנים, כאשר ברור לנו שהוא אינו באמת מצליח לפתור את הקושי.

נחזור לנועה ורן: מה הניסיון לשנות את בן הזוג פותר עבור כל אחד מהם?

במבט ראשון נדמה שהוא נועד לפתור את הפער ביניהם, אבל במבט נוסף עולה עוד אפשרות, פחות נוחה. אולי עצם המאבק לשינוי של האחר מאפשר לנו לא לפגוש משהו שקשה לנו לשאת.

עבור רן, ההתלבטויות של נועה לא היו רק עניין מעשי. הן הכניסו אותו למקום שהוא התקשה מאוד להיות בו. מקום שאין בו תשובה ברורה, אין בו ידיעה מתי הדברים ייסגרו, ואין בו תחושה שהמציאות מתקדמת בכיוון כלשהו. כל עוד הוא היה עסוק בלנסות לגרום לנועה להשתנות, הוא לא נדרש לפגוש עד הסוף את חוסר הוודאות הזה. במובן מסוים, הניסיון לשנות אותה סיפק לו תחושת כיוון. הוא ידע מה הבעיה, ידע היכן נמצא הפתרון וידע מה צריך לקרות כדי שיהיה לו קל יותר.

אבל גם נועה הייתה בתוך מהלך דומה. כל עוד היא עסוקה בלשכנע את רן להיות זהיר ומחושב יותר, היא אינה נדרשת לפגוש את העובדה שגם בדיקה יסודית אינה יכולה להבטיח שהחלטה תהיה נכונה. החיים אינם מעניקים ודאות מלאה לאף אחד. גם אחרי כל המחשבה, ההתייעצויות וההכנות, תמיד נשאר משהו שאיננו יודעים. ייתכן שהמאמץ לשנות אותו לא נבע רק מן הפער ביניהם, אלא גם מן הקושי שלה לשאת את הגבול הזה.

פתאום התמונה מתרחבת. במקום לראות רק את מה שהאדם האחר עושה, אפשר לראות גם את מה שהמאבק בו מאפשר לנו לא לפגוש. וזו כבר שאלה אחרת לגמרי, שמרכזה הוא היחסים שלנו עם המציאות עצמה.

נדמה לי שזה נכון בהרבה מאוד מערכות יחסים זוגיות. כאשר בת הזוג ביקורתית, אנחנו רואים היטב את הביקורת שלה, אבל פחות את המפגש שלנו עם התחושה שאיננו מספיק טובים. כאשר בן הזוג מרוחק, אנחנו רואים היטב את המרחק, אבל פחות את הבדידות שהוא חושף. כאשר בת הזוג רוצה שליטה, אנחנו רואים את הנוקשות, אבל פחות את חוסר האונים שמתעורר בנו מול מה שאיננו יכולים לשלוט בו. הפער הוא אמיתי. הקושי הוא אמיתי. אבל גם המאבק בפער ממלא תפקיד. הוא מספק הסבר. הוא מעניק כיוון. לפעמים הוא אפילו מעניק תקווה.

ההכרה הזו אינה מבטלת את הרצון להשפיע על בן הזוג, וגם לא הופכת כל פער לדבר שצריך לקבל בהכנעה, אך יש בה משהו, היא מזכירה לנו שהסיפור גדול יותר ממה שנדמה במבט ראשון. האדם שמולנו אינו רק מקור הקושי שלנו. הוא גם האדם שדרכו אנחנו פוגשים חלקים בעצמנו. חלקים שלא תמיד היינו בוחרים לפגוש. חוסר ודאות, אכזבה, בדידות, חוסר שליטה, שונות. כל אותם מקומות שהחיים אינם מסתדרים בדיוק לפי התוכנית שלנו.

ומעניין לדמיין, מה היה קורה לו היינו מחליפים את השאלה "איך אני מסביר לבן או בת הזוג שלי את מה שהיא או הוא עדיין לא מבינים?", בשאלות כמו: אפשר לפנות מקום לשאלות כמו: מה קורה לי כשהאדם שאני אוהב נשאר מי שהוא? מה אני פוגש שם? ואיזה אדם אני מבקש להיות מול המציאות הזאת? כאשר אנחנו מפסיקים לראות רק את הפער ומתחילים לראות גם את התפקיד שהוא ממלא בחיינו, מתאפשרת ראייה רחבה יותר. לא רק של בן הזוג. גם של עצמנו.