האם הקושי בזוגיות שלנו הוא גם הפתרון?

כשמשהו בזוגיות מציק לנו לאורך זמן, מובן שנחפש את הדרך להיפטר ממנו. אם אנחנו רבים שוב ושוב על אותו נושא, אם אחד מאיתנו מסתגר והשני מפייס אותו, אם השיחות תמיד מסתיימות באותה תחושת תסכול, הגיוני שנשאל - איך פותרים את זה? 

זו שאלה טובה, היא מניחה שאין סיבה להמשיך לסבול אם אפשר למצוא דרך אחרת. אבל היא גם מניחה שהקושי הוא תקלה. משהו ש"נדבק" לקשר מבחוץ, ושאם רק נסיר אותו, הזוגיות תחזור להיות מה שהיא אמורה להיות. הרי אם אחד מאחר תמיד, אם השני מתפרץ, אם אחד נמנע משיחות קשות או אם השני מבקר ללא הפסקה, נדמה שהקושי מונח לפנינו בבירור. צריך רק להבין למה הוא שם ואיך להיפטר ממנו. 

אלא שיש שאלה שקודמת לשאלה איך פותרים את הקושי. זו שאלה פחות אינטואיטיבית, ולכן גם פחות נשאלת. מה הקושי הזה מאפשר? היא יוצאת מנקודת הנחה שכל דרך שבני אדם מתנהגים בה מצליחה, בדרך כלשהי, לפתור עבורם בעיה אחרת.

אדם שנמנע מעימותים שומר על השקט, אדם שמתעקש לדבר שומר על תחושת קרבה, אדם שמבקר שומר על תחושת השליטה שלו, אדם שמתרחק שומר על עצמו מפני הצפה. כמעט תמיד יש היגיון פנימי עמוק להתנהגות שלנו, גם כאשר המחיר שלה גבוה.

כאשר שני פתרונות אישיים כאלו נפגשים שוב ושוב בתוך אותה מערכת יחסים, הם חדלים להתייחס רק לאדם הפרטי ולקשיים שלו ומתחילים להסביר את המכניקה של המערכת. זו נקודה שקל לפספס, משום שאם כל אחד מאיתנו מחפש רק את הבעיה של האחר, הוא יראה בעיקר את המחיר שהוא עצמו משלם. הוא יתקשה לראות שגם בן הזוג מנסה, בדרכו, להגן על משהו חשוב, ושהמפגש בין שתי דרכי ההגנה הללו הוא שיוצר את המציאות המשותפת.

הוויכוחים בין יוסי ושלומית נסבו סביב כסף. היא רצתה לדעת מראש על כל הוצאה משמעותית. הוא מצא את עצמו יותר ויותר קונה בלי לספר לה. כשהיא גילתה, היא האשימה אותו בהסתרה. מבחינתו, זו הייתה הדרך היחידה לקנות בלי להיכנס איתה לעוד שיחה מתישה. ככל שהיא ביקשה יותר שקיפות, הוא הרגיש שהוא מאבד את החופש שלו. ככל שהוא הסתיר יותר, היא הרגישה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליה.

קל מאוד להפוך את הסיפור הזה לשאלה של אופי. יוסי מסתיר, שלומית שולטת. אבל זו תמונה חלקית. הצורך של שלומית לדעת לא עסק רק בכסף, הוא אפשר לה להרגיש שהם מתנהלים יחד. ההימנעות של יוסי מלשתף לא עסקה רק בקנייה מוצרים בהיחבא, היא אפשרה לו לחוות שהוא עדיין אדם שמותר לו לקבל החלטות בלי לעבור ועדת ביקורת. כל אחד מהם ניסה לשמור על דבר שהיה יקר לו, והפתרון של כל אחד פגע בדיוק בדבר שהיה יקר לאחר. 

הקושי שאנחנו כל כך רוצים לסלק הוא גם מה שמחזיק את המערכת כפי שהיא. הוא אינו רק הסיבה לסבל, אלא גם הדרך שבה בני הזוג מצליחים, מבלי להתכוון, לשמור על איזון מסוים. איזון משמעותי מאוד, אבל כזה שגובה מהם מחיר יקר.

המחשבה הזאת משנה את הדרך בה אפשר להבין שינוי ותנועה בתוך קשר.

אם הקושי היה רק תקלה, היה די למצוא פתרון טוב יותר. אבל אם הקושי גם ממלא תפקיד, אי אפשר פשוט לעקור אותו. כל עוד לא נוצרה דרך חדשה לשמור על אותו צורך אנושי, המערכת תמשיך לייצר את הפתרון הישן. לפעמים היא אפילו תחליף את הנושא. יוסי ושלומית, אם יפסיקו לריב על כסף - יתחילו לריב על הילדים, אחרי שיסיימו להתווכח על הבית - יגלו שכל הוויכוחים עברו למיניות. נראה שהבעיות כאילו התחלפו, אבל אותה מערכת עדיין מנסה לענות על אותן שאלות: איך נשמור על תחושת ביטחון? איך נרגיש קרובים? איך נחיה יחד מבלי לאבד את עצמנו?

זו הסיבה ששינוי זוגי עמוק כמעט אף פעם אינו מתחיל בכך שאחד מבני הזוג משתכנע שהוא טעה. הוא מתחיל כאשר שניהם מצליחים לראות את התפקיד שהדרך הישנה מילאה עבורם. רק אז אפשר להתחיל לשאול שאלה חדשה: אם הדרך הזאת שמרה על משהו חשוב, האם יש דרך אחרת לשמור על אותו הדבר?

זו שאלה שמשנה את מרכז הכובד של ההתבוננות. במקום לנסות לעקור את ההתנהגות, היא מנסה להבין את הערך שהיא נשאה על גבה. במקום להיאבק רק בתוצאה, היא מתעניינת בצורך שבגללו התוצאה נוצרה מלכתחילה. היא דורשת מאיתנו להפסיק לחפש את התקלה שנמצאת אצל האדם שמולנו, ולהתחיל לראות את המציאות ששנינו יוצרים יחד. דווקא משום כך היא גם פותחת אפשרות חדשה: שהקושי אינו רק אויב של הזוגיות, אלא גם מורה דרך שיכול ללמד אותנו משהו על הדרך שבה אנחנו מחזיקים את הקשר, ועל הדרכים האחרות שעוד לא למדנו ליצור אותו.