איך להתמודד עם חוסר ודאות בתהליך פונדקאות?

כשהתחלנו את תהליך הפונדקאות עם הבכור, הייתי מוצף בהתרגשות ומלא בחשש. אני זוכר את היום בו חתמנו על המסמכים הראשונים – התלהבות וציפייה התערבבו יחד עם פחד מהלא נודע. הלב החסיר פעימה בכל שיחה עם מישהו מהצוות הרפואי, ואפילו הרגעים השמחים לוו בהרגשה מתמדת של "מה עכשיו?".

המחשבה על להביא לעולם ילד משלנו הייתה חלום שמתגשם, אבל המציאות הייתה רחוקה מלהיות פשוטה. אני זוכר לילה אחד שבו קיבלנו עדכון על עיכוב בלתי צפוי. ישבתי בסלון, בוהה, ומחשבות התרוצצו בראשי – ״מה אם זה לא יסתדר? מה אם יהיו עוד עיכובים?״ תחושת חוסר האונים עטפה אותי כמו שמיכה כבדה שלא יכולתי להשיל. זה היה רגע שבו הבנתי כמה מעט שליטה יש לי בתהליך הזה, ואיך חוסר הוודאות הוא חלק בלתי נפרד מהמסע.

תהליך הפונדקאות מורכב ומערב שלבים רבים: תרומת ביצית, התאמת פונדקאית, בדיקות רפואיות, עניינים משפטיים ועוד. כל שלב כזה יכול להיות מלווה בעיכובים ובשינויים בלתי צפויים, מה שמעצים את תחושת חוסר השליטה. הפער בין הרצון לתכנן ולשלוט על כל פרט לבין המציאות המשתנה יוצר לא פעם תחושות של חרדה, חוסר ביטחון ותסכול.

איך מתמודדים?

הצעד הראשון בהתמודדות עם חוסר ודאות הוא להבין שזו תחושה טבעית ונפוצה בתהליכים מורכבים כמו פונדקאות. מה שעזר לי באופן אישי היה תרגול קבלה של מה שאינו בשליטתי. אני זוכר במיוחד יום שבו קיבלנו שיחה שהעבירה אותנו לשלב חדש בתהליך, אבל לא הכול היה ברור עדיין. התחלתי לצלול אל מערבולת של מחשבות טורדניות.

ברגע של תשומת לב, יצאתי לגינה, התיישבתי והתרכזתי בקולות שסביבי: אוושת עלים, ציוץ ציפורים, מכוניות רחוקות. נשמתי עמוק והזכרתי לעצמי שאמנם איני שולט בכל פרט, אבל אני כאן, נוכח, עושה כמיטב יכולתי. אני מחזיר לי תחושת איזון. 

כל בוקר הייתי לוקח כמה דקות לנשום עמוק, להרגיש את הגוף ולהזכיר לעצמי: ”אני עושה כמיטב יכולתי, ומה שמעבר לכך אינו בשליטתי.” טכניקות כמו מדיטציה, מיינדפולנס או אפילו כתיבה ביומן אפשרו לי לספק רגעי שקט ולסייע בעיבוד הרגשות.

אני זוכר ערב אחד שבו ישבנו יחד, ערן (בן זוגי) ואני, על הספה בסלון, סביבנו ערימות של מסמכים. שיתפתי אותו בפחדים שלי – מה יהיה אם הדברים לא יסתדרו? האם נעשה את ההחלטות הנכונות? הוא הניח יד על הכתף שלי והביט בי בעיניים - והיה במבט ובמגע הזה הכל. מאז הקפדנו לקיים שיחות פתוחות על החששות שלנו ולחלוק את העומס הרגשי שכל אחד צבר.

הזדמנות לצמיחה

חוסר הוודאות שבתהליך פונדקאות הוא חתיכת אתגר, אבל הוא גם הזדמנות לצמוח. הוא מאלץ אותנו להסתגל, להיות גמישים יותר ולהתמודד עם פחדים שמזמנת לנו הדרך. הוא דורש מאיתנו לבנות סבלנות, להאמין בתהליך ולסמוך על היכולת שלנו להתמודד עם כל שלב, גם אם לא תמיד נדע מה יקרה מייד אחרי. זהו תהליך שמזמין אותנו לשאול את עצמנו שאלות עמוקות, לחקור את הגבולות שלנו, וללמוד איך להיות נוכחים ופתוחים גם כאשר העתיד לא ברור.

המסע הזה, שבמהלכו חוויתי את כל מה שמביא איתו תהליך הפונדקאות – החשש, חוסר הוודאות, השמחות הקטנות וההפתעות – לא היה תמיד קל. אבל למדתי להסתכל על כל צעד כעל הזדמנות להתרגל לאי-ודאות, לקבל את חוסר השליטה ולמצוא איזון בתוך כאוס. דרך קבלה עצמית, חיזוק הקשר הזוגי ושיחות פתוחות, גיליתי איך להתמודד עם כל רגע שמגיע, גם אם הוא לא מה שציפיתי. 

כל שלב בתהליך נטע בי יכולת להיות יותר סבלני, יותר נוכח, ויותר גמיש. לא תמיד יש לי את כל התשובות, אבל אם נשארים נאמנים למסע, אפשר לצמוח מתוך חוסר הוודאות ולהפוך אותו לכוח שמניע קדימה.