פונדקאות: כשבני הזוג לא באותו מקום רגשי בתהליך

תהליך פונדקאות עבור זוגות גברים הוא מסע ייחודי ומורכב, מלא ברגעים מרגשים. אך בתוך התהליך הזה, פעמים רבות צפה תחושת חוסר שוויון בין בני הזוג. לא מדובר בחלוקת תפקידים טכנית, אלא על רגשות עמוקים יותר שמגיעים מהאופן בו כל אחד מהם חווה את מקומו בתהליך.

הפער נחשף, פעמים רבות, אצל בן הזוג שהוא אינו ההורה הגנטי של הילד. הסיטואציה יכולה להיחוות כאילו בן הזוג שהוא ההורה הגנטי קרוב יותר לתהליך, גם אם זה לא נאמר בקול רם. מצד שני, בן הזוג שאינו ההורה הגנטי עשוי לחוות תחושת מנוכר, כאילו תרומתו פחותה או משמעותו פחותה במסע המשותף. זהו פער רגשי שדורש תשומת לב.

אבל זה לא רק זה. לפעמים הפערים נוצרים בגלל מעורבות גבוהה יותר של משפחתו של אחד מבני הזוג, אם בתמיכה כלכלית ואם בליווי רגשי. בן הזוג השני עשוי לחוש שהוא נותר מאחור, ללא תמיכה דומה מהמשפחה שלו. יש גם מקרים שבהם אחד מבני הזוג מרגיש מוכן יותר לאבהות, בעוד השני חש לא בטוח או מתקשה להתחבר לתהליך. תחושות אלו, כשהן נותרות ללא שיח פתוח, עלולות להעמיק את תחושת הפער ולהכביד על הקשר הזוגי.

למה זה קורה? 

במקרים רבים, תחושת חוסר השוויון קשורה לנטייה הטבעית שלנו להשוות. "האם אני תורם מספיק? האם אני משמעותי באותה מידה? האם אני עומד בציפיות?" שאלות כאלה מתעוררות לעיתים קרובות, ומובילות לערעור הביטחון העצמי. כאשר אנו מתמקדים בהשוואות, קל לנו לאבד את החיבור למקום הייחודי שלנו ולתרומה האישית שלנו לתהליך.

בני זוג להט"בים עשויים להרגיש את הצורך להוכיח את עצמם יותר מאחרים, בגלל המורכבות של מערכת היחסים שלהם בתוך חברה שאינה תמיד מקבלת אותם. יש תחושה של "הוכחה" כל הזמן — האם אנחנו מספיק "נורמליים"? האם אנחנו יכולים להיות זוג משפחתי לגיטימי כמו כל זוג אחר? השוואה זו עשויה ליצור תחושת מתח ותחרות לא מודעת בין בני הזוג, במקום ליצור חיבור ושיתוף פעולה. 

אז איך מתמודדים? 

הפתרון אינו טמון בתיקון חיצוני אלא בעבודה פנימית. תהליך של בניית חוסן אישי הוא המפתח. הוא מתחיל בהכרה בכך שכל אחד מבני הזוג מביא לתהליך איכויות ותרומות שונות, ואין דרך אחת נכונה להיות "אבא טוב". ההכרה בכך שכל אחד משמעותי בדרכו היא בסיס לחיזוק תחושת השייכות.

בעיקר חשוב לדבר. דיאלוג רגשי פתוח בין בני הזוג הוא קריטי. לא תמיד קל לשתף בפחדים ובתחושות חוסר הביטחון, אבל דווקא שיחות כאלה יכולות לקרב וליצור תחושת הבנה הדדית. במקום לחשוש מתגובות, כדאי לנסות לשתף בכנות את מה שמרגישים. כדי להקל על השיח, אפשר לקבוע זמנים ייעודיים לשיחות פתוחות, שבהן כל אחד מבני הזוג יוכל לשתף ללא הפרעות. שיחות כאלה לא רק מעמיקות את ההבנה ההדדית אלא גם מחזקות את תחושת השותפות בתהליך.

וכמובן שכדאי לפתח פרקטיקות אישיות לחיזוק תחושת הערך העצמי. כל אחד מבני הזוג יכול להקדיש זמן להרהור פנימי, לבדוק מה באמת משמעותי עבורו, ואיך הוא רואה את תרומתו לתהליך. זה יכול לכלול כתיבה חופשית, מדיטציה או אפילו שיתוף רגשות עם חבר קרוב. תרגילים כאלו יכולים לעזור לחדד את התחושה שהערך של כל אחד אינו תלוי בהשוואה לשני.

פערים בין בני הזוג הם טבעיים ובלתי נמנעים. המטרה אינה להעלים אותם אלא ללמוד לחיות איתם מתוך קבלה. כל פער הוא הזדמנות להעמיק את הקשר, לגדול יחד ולמצוא איזון חדש. התהליך הזה לא תמיד קל, אך הוא משתלם, משום שהוא מחזק את הבסיס הזוגי.

תהליך פונדקאות הוא מסע שלא דומה לשום דבר אחר. הוא מלא באתגרים, אבל גם בהזדמנויות לצמיחה זוגית ואישית. כאשר בני הזוג לומדים להכיר בערך הייחודי של כל אחד מהם, לפתח חוסן פנימי ולנהל שיח פתוח, הם יכולים להפוך את האתגרים למקור כוח. בסופו של דבר, מעבר להבאת חיים חדשים לעולם, מדובר גם ביצירת בסיס חזק יותר לחיים משותפים.