אם טוב לנו יחד, למה אנחנו כמעט לא שוכבים?

טוב לנו יחד, הם אומרים לי. אנחנו אוהבים, נהנים לבלות ומרגישים שבנינו חיים טובים יחד. כשהשיחה מגיעה לסקס, אחד מהם אומר שהם כמעט לא שוכבים.

בן הזוג ממהר לתקן: זה לא שאנחנו לא שוכבים בכלל.

כבר משני המשפטים האלה אפשר להבין שהם מנהלים שיחות שונות. אחד מנסה לתת שם לדבר שחסר לו. השני שומע טענה כלפיו ומבקש להעמיד את העובדות על דיוקן. עוד לפני שהתחילו לדבר על מה שקורה במיניות שלהם, הם עסוקים בשאלה אם מותר לומר שיש ביניהם בעיה.

הקושי מבלבל במיוחד מפני שבשאר התחומים טוב להם. הם קרובים, יש ביניהם חיבה והם רואים את עצמם ממשיכים יחד. אם כך, למה המיניות כמעט ואיננה?

אנחנו רגילים לחשוב שחשק צומח מתוך זוגיות טובה. כשיש אהבה וקרבה, הסקס אמור להגיע. כאשר הוא אינו מגיע, בני הזוג מתחילים לחשוד שהטוב ביניהם אינו אמיתי כפי שחשבו. אחד מהם עשוי לתהות אם בן הזוג כבר אינו נמשך אליו. האחר שואל את עצמו אם היעדר החשק מגלה משהו שהוא מתקשה להודות בו.

זוגיות טובה אינה מבטיחה חשק. היא יכולה לתת למיניות קרקע של ביטחון, ועדיין ייתכן ששני בני הזוג יתקשו לפגוש זה את זה כאנשים בעלי תשוקה.

הנה למשל, כאשר אחד מבני הזוג מנסה להתקרב בערב. הוא מניח יד, מתנשק קצת יותר זמן או שואל אם בא לו ללכת למיטה. זו אינה מחווה גדולה, אך היא עשויה לשאת משקל עצום. הוא אינו יודע אם ייענה, וכבר היו פעמים בהן הרגיש דחוי.

בן הזוג מרגיש את היד ומבין לאן הדברים הולכים. הוא עייף ואינו רוצה סקס כרגע. יחד עם העייפות עולה בו חשש. אם יאמר שלא מתאים לו, בן הזוג ייפגע. אם ייענה בלי חשק, הוא עלול להרגיש שהוא עושה דבר שמצופה ממנו.

מכאן כל אחד מתנהל גם מול מה שהוא חושש שיקרה לאחר. היוזם מנסה להציע בלי ללחוץ. בן הזוג משתדל לסרב בעדינות. המאמץ להיזהר אינו תמיד מצליח. הטון משתנה, הגוף נסגר, והערב כולו נצבע בצבעים קודרים.

בפעם הבאה היוזם כבר יחשוב פעמיים. הוא ירצה לראות סימן ברור לפני שיסתכן. בן הזוג שלו יתחיל לחשוש שגם מגע תמים יתפרש כהזמנה. חיבוק על הספה מתקצר. נשיקה נשארת קצרה כדי שלא תיצור ציפייה.

כך מצטמצם בהדרגה המרחב בו יכול החשק להופיע. היוזמה נעשית מסוכנת עבור אחד ומכבידה עבור האחר.

הפער בחשק נטען במהירות בכאב. כל סירוב מצטרף למה שכבר קרה, וכל יוזמה מזכירה את המתח שמחכה להם. כשהם מנסים לדבר, הם מתווכחים על מספר הפעמים ששכבו ועל מה שקרה בפעם הקודמת. כך השיחה נשארת סביב העובדות, בזמן שכל אחד מהם שומר לעצמו את הדבר שקשה לו לומר. 

העובדה שטוב לבני הזוג יכולה לעזור לדפוס הזה להחזיק מעמד. חשוב להם לשמור זה על זה. הם יודעים להתחשב ומעדיפים להימנע מעימות שיכאיב לשניהם.

עם הזמן הם בונים דרך לחיות סביב הנושא. מי שרוצה יותר מנסה להזדקק פחות. מי שרוצה פחות נזהר מלעורר תקווה. הם ממשיכים להיות חברים טובים ולנהל יחד את החיים, והמיניות נדחקת לשוליים.

השקט שנוצר יכול להיראות כמו השלמה. אך הוא מסתיר שאלות שאיש מהם אינו רוצה לפתוח. האם זה כל מה שיהיה בינינו מעכשיו? האם מותר לי לרצות יותר? מה יקרה אם אגלה שהמצב דווקא מתאים לי?

עבור זוגות מסוימים, מעט סקס מתאים לשניהם. הם אינם חווים חסר ואין להם צורך לתקן דבר. הקושי מתחיל כשהמצב המשותף מסתיר שתי חוויות שונות מאוד: אחד השלים עם מעט סקס כדי להגן על עצמו, והשני נהנה מהשקט אך חושש לומר זאת בקול.

כדי להבין מה קורה ביניהם, כדאי להתקרב אל הדרך שבה כל אחד משתתף בדפוס. מי שמרבה ליזום יכול לבדוק מה מונח על היוזמה שלו. האם הוא מסוגל להביא רצון ולשאת תשובה שאינה זו שקיווה לקבל? מי שממעט לרצות יכול לבדוק מה קורה לו כשהרצון של בן הזוג מופנה אליו. האם הוא מצליח לפגוש את הרצון הזה כהזמנה, או שהוא מרגיש שכבר נדרש ממנו להיענות?

הבירור הזה אינו מבטיח שהפער ייעלם. הוא יכול לאפשר לבני הזוג לדבר על המיניות שלהם בלי שכל שיחה תהפוך מיד למבחן של האהבה ביניהם.

"טוב לנו יחד" יכול להיות תיאור מדויק של הזוגיות. גם "אנחנו כמעט לא שוכבים" יכול להיות נכון. שני המשפטים מתקיימים באותו קשר.

השאלה שמקדמת את השיחה היא מה קורה בינינו מהרגע בו אחד מאיתנו רוצה. מה הוא מסכן כשהוא מביא את הרצון הזה, ומה מתעורר באחר כשהוא פוגש אותו?

שם נמצאת הדרך להבין כיצד זוג שאוהב לחיות יחד הגיע למצב בו כמעט אין מקום למיניות ביניהם.