מה אנחנו מבקשים לעצמנו כאשר אנחנו מחפשים משהו גדול מאיתנו להיאחז בו? בשיחה עם ברק אביאם איש-שלום, בעקבות סיפור מגדל בבל, אני מבקש להתבונן בבני האדם שבונים עיר ומגדל כדי לעשות לעצמם שם ולהימנע מן הפיזור על פני הארץ. השיחה פותחת אפשרות לחשוב על היכולת לשאת את המתח שבין ההשתוקקות שלנו לאחדות, לביטחון ולמשמעות לבין ההכרה בכך שהחיים ימשיכו להיות מרובי הבדלים ואי־ודאות.

האם כדי לפגוש אדם אחר באמת עלינו להכיר אותו עד תום? בשיחה עם ברק אביאם איש-שלום, אני מבקש להתבונן בכמיהה האנושית למפגש עמוק, לקרבה ולאחדות. השיחה מזמינה לחשוב על האפשרות לקיים קרבה עמוקה מתוך הכרה בכך שהאחר יישאר תמיד אדם מובחן, שלא נוכל להכירו עד תום.

בשיחה עם ברק אביאם איש-שלום, בעקבות סיפור לוט ובנותיו במערה, אני מבקש להתבונן בדינמיקה שנוצרת כאשר אדם מתייחס לאחר כאובייקט שנועד לשרת את צרכיו. לוט, שביקש למסור את בנותיו לאנשי סדום כדי להגן על אורחיו, מוצא את עצמו לאחר החורבן במצב הפוך: בנותיו משתמשות בו, ללא ידיעתו, כדי להבטיח את המשכיות המשפחה.

כיצד אנחנו מגיבים כאשר אדם קרוב מבקש להיפרד מאיתנו? האם אנחנו נאבקים בהחלטתו, מבקשים לשנות את דעתו, או מצליחים לראות את המציאות שנוצרה ולבחור כיצד להמשיך בתוכה? בשיחה עם ברק אביאם איש-שלום, בעקבות סיפור פרידתם של אברם ולוט, אני מבקש להפנות את המבט אל לוט. לפגוש מציאות שלא בחרנו, להכיר בהחלטתו של האחר ולהמשיך לבחור את דרכנו. השיחה פותחת אפשרות להתבונן בחירותו של האדם כיכולת מתפתחת לשאת את המתח שביחסיו, לפגוש את האחר כאחר ולהמשיך להשתתף בחייו גם כאשר המציאות אינה מתנהלת כפי שקי

האם כדי להיענות לייעוד גדול עלינו להיפרד מן החיים שהכרנו? האם אדם יכול להתמסר לשליחות מבלי להתרחק מאנושיותו, מיחסיו ומן העולם שבתוכו הוא חי? בשיחה עם ברק אביאם איש-שלום, בעקבות סיפור המפגש בין אליהו לאלישע, אני מבקש להתבונן במתח שבין הקריאה לצאת לדרך חדשה לבין החיים שמהם אנחנו באים. השיחה פותחת אפשרות לחשוב על היענות לקריאתו של האחר כעל מפגש עמוק שמשתתף בהמשך התפתחותנו, אך אינו פוטר אותנו מן האחריות לדרך שבה נבחר לחיות. היא מזמינה לבחון כיצד אפשר להשתנות, להיפרד מדרכים קודמות