האפשרות שנפתחת בפער
עודכן: לפני יום אחד (1)
האחר יכול להבין היטב את מה שאמרנו ולהמשיך לחשוב אחרת.
האפשרות הזאת קשה לנו, במיוחד כשהאדם שמולנו קרוב אלינו. אנחנו מכירים אותו, יודעים מה חשוב לו ומרגישים שהוא מכיר אותנו. לכן, כשהוא אינו מסכים איתנו, אנחנו עלולים לחוות את הפער ככשל בהיכרות בינינו. איך יכול להיות שהוא באמת לא מבין? ואם הוא מבין, איך יכול להיות שהוא עדיין ממשיך?
הקושי מתעצם כאשר ההתנהגות שלו פוגעת בנו. עכשיו זה לא רק מחלוקת… אנחנו רוצים שיבין את הכאב שנגרם לנו, ואולי.. אנחנו מקווים.. ההבנה הזאת תגרום לו לשנות את דרכו. התקווה הזו מנחמת אותנו. כל עוד אנחנו מנסים למצוא את ההסבר הנכון, אנחנו יכולים להאמין שהפער זמני. עוד לא הצלחנו לומר את הדברים באופן שיגיע אליו. עוד לא מצאנו את הדוגמה שתגרום לו סוף סוף להבין.
קשה להכיר באפשרות שההסבר שלנו כבר הובן, ושהפער בכל זאת נשאר.
ההכרה הזו יכולה לעורר תסכול גדול. אם הוא מבין למה זה חשוב לי, מדוע הוא ממשיך לנהוג כך? האם לא אכפת לו ממני? האם הוא חושב שהדרך שלו נכונה יותר משלי? כדאי להתעניין במה שקורה לנו מול הפער הזה. מה כל כך קשה לנו לשאת בכך שהאחר רואה את הדברים אחרת? מה אנחנו מבקשים לקבל ממנו, ומדוע ההסכמה שלו נעשתה חשובה לנו כל כך?
האפשרות שהפער יישאר מפגישה אותנו עם שאלה שאנחנו מעדיפים להתעלם ממנה: כיצד אנחנו רוצים לחיות בתוך המציאות הזאת, בה האחר נשאר אחר? אנחנו יודעים היטב מה אנחנו רוצים שהאחר יעשה. אבל מה אנחנו מבקשים לעצמנו ביחסים האלה?
אני סבור שלרוב, הרצון שלנו כאן מורכב מכפי שחשבנו. אנחנו רוצים להרגיש שיש מקום למה שחשוב לנו גם כשהאחר אינו מסכים. אנחנו מתקשים לשאת את התחושה שאדם שדעתו יקרה לנו אינו מעריך כמונו את הדרך בה אנחנו חיים.
העניין הוא שהדברים האלה אינם נגישים לנו כל עוד אנחנו נלחמים לצמצם את הפער. רק ההסכמה להיות בתוך הפער הזה פותחת לנו את השער. וככל שאנחנו מסוגלים להישאר עם מה שקורה כאשר האחר ואנחנו נפגשים, הראש הופך צלול יותר והלב פנוי, ואנחנו יכולים לבדוק איזה אדם אנחנו מבקשים להיות ביחסים עם מי שרואה את הדברים אחרת מאיתנו?
אנחנו עשויים לגלות עד כמה חשוב לנו להיות מובנים, וכמה קשה לנו לעמוד מאחורי דבר שחשוב לנו כשאדם קרוב אינו מכיר בו. אולי נבחין שאנחנו מתקשים לאכזב אדם יקר, גם כשהדרך שהוא מבקש מאיתנו אינה מתאימה לנו. או שנראה כיצד הרצון לשמור על הקרבה גורם לנו להתרחק מדברים שהיו חשובים לנו.
הבירור הזה יכול לערער גם את האופן בו אנחנו מבינים את עצמנו. אנחנו עשויים לגלות עד כמה אנחנו זקוקים להסכמתו של האחר, עד כמה אנחנו נמנעים, ולא באמת אומרים תמיד את אשר על ליבנו. אלה גילויים שלא בהכרח נעים לפגוש. קל יותר להמשיך להתווכח על התנהגותו של האחר מאשר לראות מה קורה לנו מולו.
מה יקרה אם נניח לשאלה כיצד לגרום לאחר לראות את הדברים בדרכנו, ונתעניין באופן בו אנחנו פוגשים אותו, מה אנחנו מבקשים לשמור ומה אנחנו מוכנים שימשיך להתברר בתוכנו?
האדם הקרוב אלינו יכול להמשיך להיות משמעותי עבורנו גם כאשר הוא מאכזב אותנו. דעתו יכולה לגעת בנו בלי שנצטרך לאמץ אותה. אנחנו יכולים להמשיך לרצות שינהג אחרת, ולגלות שהפער ימשיך ללוות את היחסים, או ישנה אותם בדרכים שעוד איננו יודעים לראות.
בתוך המציאות הזו אנחנו נעשים, ואנחנו יכולים להיעשות חופשיים יותר. האדם האחר, דווקא מפני שהוא אינו רואה את הדברים בדרכנו, יכול להביא אותנו לפגוש דברים בעצמנו שלא היו נגישים לנו קודם. השאלה מה נעשה אם הוא לא ישתנה פותחת שאלה רחבה יותר: מי אנחנו מבקשים להיות, כשהאדם שחשוב לנו ממשיך להיות אחר מאיתנו?
תגובות