מה נחשב סקס טוב בזוגיות בין גברים?

א.

זוגות שמגיעים אליי מדברים הרבה על מספרים.

כמה פעמים אנחנו שוכבים, כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה, כמה פעמים אני יוזם וכמה פעמים הוא. נתוני המספרים האלו יכולים להיאמר ממש כך, אך הם נמצאים בחדר גם בלי שאיש מציין אותם במפורש.

והם מספרים על מה סמעסיק את הזוג - האם המיניות שלנו טובה?

כשמשהו בחיי המין שלנו מטריד אותנו, אנחנו רוצים לדעת אם גם אצל אחרים זה ככה. המספרים נותנים תחושה שיש במה להיאחז.

אך המענה האמיתי שהם מספקים הוא חלקי מאוד. זוג ששוכב שלוש פעמים בשבוע יכול להרגיש רחוק מינית זה מזה. זוג ששוכב פעם בחודש יכול להיות מרוצה מחיי המין שלו.

בא ניקח זוג ששוכב בערך פעם בשבוע. אחד מהם אומר שזה נשמע לו סביר לגמרי. הוא עובד קשה, עייף, ויש ביניהם הרבה חום ומגע גם בשאר השבוע. בן הזוג שלו חווה את אותה מציאות אחרת. מבחינתו, אם הוא לא יוזם גם הפעם הזאת לא תקרה. הוא אינו סופר רק את הפעמים שבהן שכבו. הוא זוכר בכל פעם מחדש מי רצה ומי נענה.

כשהם מדברים על זה, מאוד מהר השיחה עולה על שרטון. האחד מרגיש שכל מה שהוא נותן לא נחשב מפני שהוא רוצה פחות סקס. השני שומע הסברים ומרגיש ששוב לא רואים כמה הוא מתגעגע. שניהם מדברים על פעם בשבוע, אך כל אחד מספר משהו אחר לגמרי.

הכמות בכל זאת חשובה. כשאחד מבני הזוג מתגעגע לסקס, וכל ניסיון שלו ליזום מפגיש אותו שוב עם הדחייה, הכאב שלו ממשי. האמירה שהעיקר הוא האיכות לא תעזור לו. הוא רוצה יותר, והרצון הזה ראוי למקום.

אצל זוגות גברים נכנסים לתמונה עוד כמה מדדים: מי אקטיבי ומי פסיבי, האם התפקידים גמישים, האם יש חדירה, האם לשנינו עומד, האם שנינו גומרים, עד כמה אנחנו מגוונים, האם אנחנו מונוגמיים או ביחסים פתוחים.

הציפיות שלנו מסקס נבנות בין השאר מתוך פורנו ומתוך השיח החברתי. גם התפיסות שלנו על גבריות נכנסות למיטה הזוגית. גבר, ודאי גבר שאוהב גברים, אמור לרצות סקס ולדעת מה הוא רוצה. הוא אמור לתפקד ולא לעשות עניין מכל דבר.

התסריטים האלה ממשיכים להקרין את עצמם בתוכנו גם כשאנחנו יודעים שהחיים מורכבים יותר. הם מתעוררים כשלאחד מאיתנו לא עומד או כשהתפקידים המיניים שהיו קבועים מתחילים להשתנות. הם נכנסים גם לשאלות על מבנה היחסים. זוג מונוגמי עשוי לתהות אם הוא מפחד מחופש. זוג שפותח את היחסים עשוי להשתמש בפתיחה כדי להוכיח לעצמו שהוא משוחרר.

קל לדמיין זוג אחר שהכל אצלו זורם במיטה. הדמיון הזה מספיק כדי לעורר את התחושה שמשהו אצלנו אינו עובד כמו שצריך.

ב.

המדדים שאנחנו משתמשים בהם נושאים לעיתים משמעות גדולה.

זקפה יכולה לבטא הנאה וחיבור. בתוך זוגיות היא נעשית בקלות הוכחה למשיכה. כשהגוף אינו מגיב כצפוי מתעורר החשש שמשהו אינו כשורה. הגוף עשה דבר אחד, והמחשבות כבר התקדמו אל מצב היחסים.

כך קורה גם סביב יוזמה. כאשר אני תמיד היוזם, יכול להיות שחסר לי סקס. יכול להיות שאני מבקש להרגיש שאתה רוצה אותי. הסכמה מצידך תאפשר לנו לשכב, אך לא בהכרח תיתן לי את החוויה שלשמה פניתי אליך.

גם האורגזמה מקבלת תפקיד. כשהוא גומר, אני יכול להרגיש שהצלחתי לספק אותו. לכן קשה להאמין לו כשהוא אומר שהיה לו נעים גם אם לא גמר. אני שומע את המילים שלו, וחושד שהוא מנסה להרגיע אותי.

כך מפגש מיני הופך למבחן. כל שינוי בתגובה של הגוף עלול להישמע כתשובה לשאלה האם אתה עדיין רוצה אותי. קשה להישאר בתוך המפגש תחת העומס הזה.

העומס הזה ממשיך איתנו גם אחרי שהסקס נגמר. אחד שואל אם היה טוב, והשני מבין איזו תשובה מצופה ממנו. שיחה שיכלה לעזור להם להכיר זה את זה נעשית רגישה מאוד. קשה לומר שהיה נעים ושמשהו היה חסר. קשה לשמוע בקשה לשינוי בלי לחוות אותה כביקורת על כל מה שהיה.

כך בני זוג יכולים להמשיך במשך שנים לקיים סקס ששניהם אינם מרוצים ממנו. כל אחד מהם מנסה לשמור על האחר בדרכו. אחד נמנע מלומר מה הוא באמת רוצה, והשני משקיע מאמץ בניחוש.

ג.

מיניות זוגית מפגישה שני אנשים שלא תמיד רוצים אותו דבר באותו זמן.

גם בזוגיות אוהבת, התשוקה של בן הזוג נשארת שלו. אני יכול לרצות עכשיו והוא לא. שנינו יכולים לרצות מגע ולהתכוון למגע אחר. רצון חדש שמתעורר בו יכול להפתיע אותי, במיוחד אם הוא משנה משהו שכבר נעשה מוכר בינינו.

הסכמות אמנם עוזרות לנו לחיות עם הפערים האלה. אנחנו קובעים מה מקובל עלינו ואיפה עובר הגבול. ההסכמות יוצרות בהירות, אך השונות בינינו ממשיכה להתקיים בתוכן.

גם אחרי שנים יחד, בן הזוג יכול להפתיע אותי. מגע שהיה נעים בעבר יכול להפסיק להתאים. פנטזיה שלא הכרתי יכולה לקבל מקום. ההיכרות בינינו מעניקה ביטחון, ובתוכה עלולה להתקבע המחשבה שאני כבר יודע מי אתה ומה אתה אוהב.

מיניות חיה זקוקה לסקרנות כלפי האדם המוכר. הוא ממשיך להשתנות. גם אני.

אין תשובה אחת לשאלה מהי מיניות טובה. זוג אחד ירצה סקס תכוף ומלא חידוש. זוג אחר יבקש רוך. מונוגמיה יכולה להעניק חופש לזוג מסוים ולהכביד על זוג אחר. כך גם יחסים פתוחים. מבנה היחסים אינו מספר לבדו מה קורה בתוכם.

השאלה כמה סקס יש לנו חשובה. ראוי לשאול גם מה קורה לנו בתוכו.

האם אני יכול לומר לך מה אני רוצה כשלא ברור לי שתרצה את אותו הדבר? האם יש בינינו מקום לגוף שאינו מגיב לפי התכנית? ומה קורה לנו כשאחד רוצה דבר שהאחר אינו רוצה לתת?

מיניות טובה אינה נטולת פערים. היא עשויה לכלול תסכול ומצבים בהם אחד רוצה יותר. הדרך בה אנחנו פוגשים זה את זה בתוך הפער היא חלק מאיכותה של המיניות בינינו.

בחלק מהפערים נמצא דרך שמתאימה לשנינו. פערים אחרים יישארו איתנו. אחד מאיתנו יתאכזב, והשני יישא את הידיעה שהגבול שלו מכאיב לאדם שהוא אוהב. השאלה תהיה כיצד אנחנו נשארים בקשר עם עצמנו וזה עם זה בתוך מה שלא הצלחנו לפתור.

שיחה טובה על מיניות מתחילה כאשר אפשר לומר מה קורה לי בלי למהר לקבוע מה זה אומר עליך. אני יכול לדבר על הגעגוע שלי לסקס ולשמוע שהחשק שלך פועל אחרת. אתה יכול לספר לי מה חסר לך בלי שכל המיניות שהייתה בינינו תיצבע ככישלון. זו שיחה רגישה, ולעיתים קשה לנו לנהל אותה.

לפני שאנחנו מכריעים אם המיניות שלנו טובה, אפשר לשאול מה אנחנו רוצים להרגיש בתוכה. מה מתוך זה כבר קיים בינינו, ועל מה אנחנו עדיין מתקשים לדבר?